דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ד
כסות של בגד וכנפות של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות וכו'. ובכ"מ בשם מהרי"ק שורש קמ"ט בשם ה"ר מנוח ז"ל דטעמא משום דכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד עיי"ש ויש להבין לפ"ז מאי מקשינן במסכת מנחות מ"ג ע"א ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה וכו' הרי מיבעי ליה שנלך בתר עיקר הבגד והנה למסקנא דילפינן בעלת חמש י"ל דבכלל אשר תכסה גם זה בכלל וכמ"ש לעיל בה"א לענין השיעור לפי הקטן אבל על הקושיא למה לי יקשה והנה למ"ש דשיעור להקטן נתרבה ג"כ מאשר תכסה ג"כ יקשה מאי מקשינן י"ל בס"ד לא סבירי ליה כן ודוחק לומר כן:
ונראה לומר דקושיא הגמרא דמאשר תכסה דלשון אשר משמע בכל מה שיכסה ומורה על רבוי ולא בלבד על מין הכנף אשר מורה לשון תכסה רק גם לשון אשר מורה בכל מה שתכסה כמו אשר יעשה וכו' שפי' כל מה שיעשה ולכן אמרינן לרבות וכו' ור' שמעון יליף מאשר ורבנן אשר לא דרשי לא כי לא דרשי אשר כלל רק לא דרשי אשר בפ"ע לרבות ותכסה בפ"ע רק מאשר תכסה נלמד לרבות כל אשר יכסה ור"ש דריש אשר בפ"ע ותכסה בפ"ע אבל זה שיהיה מעיקר הבגד לאו מרבוי דתכסה רק בלשונו הוא:
כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת. ובתוס' מנחות דף מ"ד ע"א בד"ה טלית ודף מ' ע"ב בד"ה תכלת ובמסכת חולין דף ק"י ע"ב בד"ה טלית כתבו דלאחר שלושים מדרבנן לפי שנראה כשלו משום דאין מהדרך לשאול יותר מל' יום אבל מדאורייתא פטורה לעולם דדרשינן חולין קל"ז כסותך ולא של אחרים עיי"ש וכיו"ב הגהות מיימוני כאן ועיין מ"ש לענין ברכה ולענין כלאים בציצית בזה עיי"ש. ורבינו סתם ולא פי' אם מכאן ואילך מדרבנן או מדאורייתא כמו שפירש לעיל בה"ב בטלית של שאר מינין עיי"ש. והלשון אלא למעט שאולה וכו' היה נראה דהוי מדאורייתא אבל זה לא נוכל לומר דמאי שנא תוך שלושים מלאחר שלושים מדאורייתא וג"כ יקשה הו"ל לרבינו לפרש דהוי מדרבנן:
ועי' ברא"ש במסכת חולין ק"י שכתב ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצויצת וקאמר דפטור מלהטיל בה ציצית דכתיב גדילים וכו' על כנפי כסותך. אבל השואל טלית מצויצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם א"א לו לברך אלא א"כ תהיה שלו הוי כאלו נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר מידי דהוי וכו' עכ"ל עיי"ש וכיו"ב כתב במסכת קדושין דף י"ג סי' כ' שם כתב דאנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין ואם לא יועיל לשון שאלה יהיה בלשון מתנה ע"מ להחזיר דכו"ע לאו דינא גמירי והיו סבורים דמועיל שאלה עיי"ש. וכן מובא להלכה באו"ח סימן י"ד סעיף ג':
והנה צריכין לומר בשאינה מצויצת כיון דפטור מציצית א"כ לא הוי אומדן דעת ואנן סהדי רק במצויצת אף דפטור מ"מ כיון דעליו ציצית מסתמא לברך בהם ג"כ שאול אותם ועיין בטו"ז ס"ק ג' שפי' דברי הרא"ש בטלית של מצוה עיי"ש. אמנם בשאל אותו יותר מעל שלושים יום דמחויב מדרבנן בציצית וא"כ הוי אומדנא דהרא"ש לכאורה אף בבלתי מצויצת ויותר מזה דבזה הוי מחויב מדרבנן ובמצויצת בתוך שלושים רק מרצונו בלבד ולפ"ז נאמר דהוי ע"י האומדנא כשלו במתנה ע"מ להחזיר וא"כ אף דתחילת החיוב מדרבנן מ"מ עי"ז הוי עם האומדנא דאורייתא דהוי כשלו וא"כ לפ"ז הוי בכ"ג חיוב דאורייתא עליו לאחר ל' יום למ"ש ועיין בתוספות חולין הנ"ל וי"ב בכ"ז שכתבו וי"מ דאם היא של כלאים כגון תכלת דאסורה כיון דפטורה מדאורייתא עכ"ל דלמ"ש הוי ע"י החיוב דרבנן ממילא חיוב דאורייתא ואפילו בכלאים שרי:
ועי' בטו"ז בסימן י"ד ס"ק ד' שהקשה למה לא אמרינן בשאול באתרוג ג"כ מש"כ הרא"ש בטלית ובטבעת קדושין עיין מ"ש על זה:
ובמקו"א כתבתי דלכאורה יש להבין דברי הרא"ש שכתב דאף דאמר שאולה משום דלאו דינא גמירי ואם היה יודע דבלתי מועיל היה אומר מתנה ע"מ להחזיר דעכ"פ כיון דלא היה יודע שצריך להקנותו ולא כיון להקנותו וכי מצינו לומר שאדם יקנה דבר משום שאם היה מבקש מחבירו היה נותנו לו דעם כל זה כל זמן שלא ביקש ממנו ולא כיון להקנותו בלתי קנוי לו. ונראה דדעת הרא"ש לא דהוי כקנוי ממש וכנקנה מהמשאיל ורק דאומדן הדעת הוי כיון דלהמשאיל דרוצה בטובת השואל ולא אין נפק"מ אם יהיה בתורת שאולה או מתנה ע"מ להחזיר מסתמא לא היה מקפיד ע"ז וכיון שנאמר דמסתמא אינו מקפיד יצא מתורת גזל אם משתמש בזה לדבר שלא פי' לו דדבר שאין בו הקפד מסתמא נפיק מתורת גזל ועיין בסוגיא דיאוש שלא מדעת ובאריסא שם עיי"ש וא"כ האי דיצא אצלו מתורת גזל הוי ע"י זכות זה קצת שלו לקדש בו אשה ולענין ציצית דטלית השותפות חייב בציצית וממילא כיון דלו הרשות לעשות בו ציצית או במצויצת לברך בו זה משוי לשלו דכל דנפיק מתורת גזל לו ולא לאחרים הוי צד שלו ובמשתמש בו כאדם המשתמש בשלו לא הוי גזל בידו משום האומדנא אבל באתרוג דבעי לכם ונקנה ממש ולא מהני שיצא מתורת גזל דבעי כולה לכם לא מהני האומדנא הנ"ל וא"כ שפיר לחלק בין לכם דאתרוג להאי דציצית וקדושין כן נראה לענ"ד:
והנה למ"ש בתוספות החיוב לאחר ל' משום שנראה כשלו ולפ"ז לא הוי בכלל מצות ציצית רק שלא יעבור על מראית עין כמו שאסרו הרבה דברים וצוו בשביל מ"ע והוי בכלל איסורא ולא בכלל מצוה משא"כ בהאי דשאר מינין שכתב רבינו בה"ב אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית וכו' וא"כ שם שייך לברך על מצות ציצית אבל בזה לא הוי כמ"ש בכלל מצוה דציצית וצ"ל כיון שתיקנו בשביל מ"ע הוי ממילא ג"כ כדי להזהר במצות ציצית וכו' ג"כ אבל למ"ש דעי"ז הוי אומדנא ושלו ממש ומחויב מדאורייתא ומקיים מצות ציצית מדאורייתא ואתי שפיר:
והנה עמדו ז"ל על דברי הרא"ש הנ"ל למה הוצרך לכתוב כי דעת המשאיל על אופן המועיל ולא כתב משום ניח"ל למעביד מצוה בממוניה דמהני אפי' שלא ברשות כלל ותירצו ע"ז דבאמר בלשון שאלה גרע מבשלא ברשות עיי"ש וכיו"ב דעת הראשונים באומדנא לענין דיני תנאים בלא פי' כלל עדיף דלא צריכין לכלל התנאים ובפי' בקצת דכללי התנאים דוקא עיי"ש:
אמנם עם כל זה יש להבין עוד למה הוצרך להרא"ש לומר דכל המשאיל דעתו לאופן המועיל ולא אמר משום ניח"ל במצוה דעתו לאופן המועיל:
אבל נראה דהנה משום ניח"ל במצוה בממוניה בלא אמר בלשון שאלה הוי כאומדנא דמוכח דדברים שבלב דברים וכאלו פי' באופן המועיל וכקנין גמור לכל הצריכין למצוה אבל באומר בלשון שאלה הגרע בזה וצ"ל כמ"ש ברא"ש כיון דלאו דינא גמירי הוי דעתו לכל אופן שיועיל וכמ"ש מה"ט לא הוי קנין לו רק שלא הוי בתורת גזל מכח אומדנא זאת וכיון דאומדנא זאת רק ממשאיל לשואל ולא לאחרים שלא בשאלה להם הוי מטעם זה קצת שלו דיש לו בו זכיה מה שאין לאחרים שזה בגדר שלו וקצת שלו עכ"פ דמהני בציצית וכמ"ש אבל מטעם ניח"ל בממוניה הרי אומדנא זאת לכו"ע וא"כ במה הוי שלו יותר משל אחרים רק ע"י השאלה הפקיע משל אחרים רק לו ולכן מה"ט כמ"ש ברא"ש דמדרך המשאיל לשואל ליתן באופן המועיל הוי שפיר קצת שלו ומהני שפיר ואתי שפיר והאי דמהני ניח"ל למעבד מצוה בממונא בלא אומר בלשון שאלה זה משום דהוי כאומר בפירוש במתנה ע"מ להחזיר אבל בלשון שאלה דלא אמר כן רק כמ"ש שנאמר שאין מקפיד במשתמש בו בתורת שלו לא די מטעם ניח"ל דמגרע השלו וצ"ל איפכא השאלה מוציא מניח"ל וכו' ורק השאלה גופא משוי לשלו ולא של אחרים ואתי שפיר ועי' במג"א סי' י"ד ס"ק ח' שש"כ בצ"ע למה מברכין מטעם ניח"ל וכו' עיי"ש: