דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יד
תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זה כהלכתה וכנף זה כהלכתה ואח"כ חתכן באמצע ונתפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעת שפסקן נעשו שתי ציצית נמצא עושה מן העשוי. ועיין בכ"מ למה לא נקיט רבינו בתלאן בכנף אחד וחתכן עש"כ דאף בכה"ג פסול לרבינו ובמרכבת המשנה דכיון דאתיא בקושיא בלבד מחלק בין כנף אחד לשנים ומכשיר בב' עיי"ש ולמ"ש רבינו בהל' אח"ז לענ"ד לא נראה כן:
והנה אם נפרש כדעת הקרית ספר וסייעתו דאין לחוטי הענף מנין מן התורה שכתב רבינו בפ"א ה"א כפשוטו ועמ"ש לעיל לקיים פי' הזה וא"כ כיון דאין למנין החוטין שיעור מהתורה רק אחד לבן ואחד תכלת ומדאורייתא לפ"ז בכנף אחד בלבן או בתכלת שלא נקצצו כשירים אע"ג דאיתא דצריך לפרודי כציצייתא וכו' זה לא מקפיד ואולי הוי דכה"ג בכלל זה ורק בשיעור דמדרבנן י"ל קציצתן זו עשיתן וי"ל דלא הצריכו הרבנן שיהיה ככה בשעת התליה רק במנין זה אח"כ סגי וא"כ צריך לפרש תלאן ואח"כ פסקן וכו' הכל על הב' כנפים ועי' בס' מרכבת המשנה שפי' כמו כן לפי דעתו עיי"ש דבכנף אחד לא שייך לפ"ז תעשה ולא מן העשוי רק בב' כנפים כמ"ש רבינו לפי ששתי כנפות מעורות זו בזו בחוטין וכו' ובשעת שפסקן נעשו שתי ציצית נמצא עושה מן העשוי דקודם הקציצה הוי החוטין לכנף לזה ולזה: