אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה טו

הלכה יד

הטיל ציצית על הציצית אם נתכוין לבטל את הראשונות מתיר את הראשונות או חותכה וכשירה ואם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסול את הכל וכשהתיר או חתך התוספות נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשיתו הראשונה פסולה היתה. ועי' בכ"מ והנה לדעת רבינו מתורץ קושית התוס' במס' מנחות דף מ' ע"ב בד"ה בבל תוסיף וז"ל בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי דכיון דעביד איסורא לא חשיב עשיה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשיתה ולא דמי לההיא דמס' סוכה דף י"א דלא אמרינן קציצתן זו עשיתן וצ"ע עכ"ל והנה לא פי' בתוס' למה אינו דומה והניחו בצ"ע ובאמת יקשה מאוד:
אמנם לדעת רבינו כיון שדעתו לבטל הראשונות בשעת הנחת השניים המה בכשרות מיד וזה שצריך להתיר הראשונות או לחתכם דאל"כ הרי אגלאי דדעתו להוסיף ובמה שהניחן ולא נטלת הוי בזה מוסיף דצריך שלא יהי' בכלל מוסיף מתחילה ועד סוף וא"כ לא שייך ואינו דומה לעשיתן זו קציצתן אבל במתכוין להוסיף כתב דהוי מן העשוי וכמ"ש בתוס' דלא אמרינן קציצתן זו עשיתן משום דנפסלו מעיקרא בשעת הנחתן לדעת רבינו:
ועיין בב"י בסי' י' שהקשה על הרא"ש על דלא חש על קושית רב פפא על רבא וכתב דס"ל להרא"ש דטעמא דרבא משום כיון דאי הוי מכוון לאסופי לא חשיב מעשה ומשו"ה הוי קציצת הראשונות מעשה כי לא מכוין לאסופי אלא לבטולי נמי לא חשיב מעשה וזה דוחק וכו' עכ"ל עיי"ש:
ולמ"ש יש שם לפרש טעם הזה דכיון דבמתכוין להוסיף לא מקרי מעשה מתכוין לבטלו לרבא לא מקרי רק מעת שנטלם את הראשונים דכ"ז שלא נטלו אין מוכח שמדעתו לבטלם וכמ"ש בתוס' שם אע"ג דא"צ כונה בבל תוסיף מ"מ לבטלו לא שייך בל תוסיף עיי"ש וכיון שהניח השניים קודם שנטל הראשונים כ"ז שלא נטל הראשונים לא נראה עוד שדעתו לבטלם ואם דנאמר כשנטלם אגלאי למפרע ע"ז י"ל דעיין בב"י שתירץ עוד דבסתמא פליגי אם לאסופי או לבטולי מכוין רבא ורב פפא עיי"ש דיקשה למה נחזק אותו לעובר על בל תוסיף בודאי ונתיר הציצית מה"ט וגם וכי אין אדם נאמן ע"ע ולמה אמר רבא דילמא לבטולי ולמה לא לר"פ ונראה למ"ש בתוס' דא"צ כונה לבל תוסיף רק בלבטלו לא שייך בל תוסיף והנה בלבטלו צריך שיהיה דעתו שלא יהיה שם הציצית ולא די שלא אכפת ליה אם יהיה או לא יהיה דא"כ הוי שאין בו כונה בלבד אבל צריך שיהי' ברצונו שנוח לו שלא יהיה שם והנה כיון שלא לקחם מתחילה טרם כי נתן השניים אף כי היה דעתו ליטלם אח"כ על אותו הזמן לא שייך לומר שהיה חפץ שלא יהיה שם דא"כ היה נוטלם מעיקרא דכמ"ש דלא די בזה שאינו רוצה בהם אלא שצריך שיהיה רוצה שלא יהיה שם וזה לא שייך על אותו הזמן וא"כ הוי בל תוסיף על אותו הזמן לרבא בכל גונא וא"כ לא שייך אגלאי למפרע ורק כי נטלם מתחיל הכשר הציצית ועי' בב"י שם בלא פסק לקדמאי שכתב די"ל דכשר ולמ"ש רבינו צריך לפסקם דוקא ולמ"ש טעמא רבה לזה:
ומ"ש רבינו מתיר את הראשונות או חותכה וכו'. נראה שמסכים עם דעת התוס' במס' שבת דף כ"ז דאפי' שמואל לא התיר להתיר מבגד לבגד אלא כדי להניחם בבגד אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר לא עיי"ש ומובא בב"י בסי' ט"ו וכתב רבינו דבכה"ג רשאי אף לחתוך דעי"ז בלתי ראוי לבגד אחר משום דמחייב ליטלו להוציאם מפסול שניהם דדוקא שלא לצורך כלל אינו רשאי ועיין בטו"ז שם לעשות יפים מהם רשאי ליטלם עיי"ש ומכ"ש בזה:
והנה לפי' הב"י לדעת רבינו דרבא משני כיון דהוי בל תוסיף הוי מעשה ונראה הכונה כיון דעובר על בל תוסיף צ"ל דהוי ציצית מעליא ולא אמרינן משום דהוי שלא לצורך לאו שם ציצית עליהם רק כשנטל את הראשונים וא"כ לא הוי מן העשוי ורב פפא ס"ל להיפוך בבל תוסיף בטל המעשה עד שקוצץ אחת ובלבטל מהני המעשה בשעתם ויש להבין דא"כ הדרי לדוכתין הרי אינו מהצורך דבשלמה אם אמרינן דמדהוי בל תוסיף ע"כ הוי מעשה אף שאין בו צורך לא יקשה אבל לר"פ דס"ל בבל תוסיף לא הוי מעשה וא"כ כשדעתו לבטלו עכ"פ לא הוי לצורך בהטיל למוטלת:
וי"ל כיון דבשעה שהטיל בו אח"ז מיד שלא יהיה בבל תוסיף ויפסל צריך שיהיה בדעתו ליטול הראשונה דאל"כ פסול וא"כ הוי ממילא לצורך וא"כ לא שייך תעשה ולא מן העשוי ובמרכבת המשנה בח"א כתב דרבא דס"ל בעביד לא מהני לקי לא נראה כפי' הכ"מ לרבינו עיי"ש אבל לענ"ד שאני בבל תוסיף דכיון דהוי פסול לא עבר כלל דלא הוי מוסיף לרבא רק במהני דהוי מוסיף במצותו אבל אם לא הוי בערך ושם ציצית לא הוי מוסיף לדידיה ובשאגת אריה סי' ל' עמד ע"ז האיך מצינו שיוכל לבטל הציצית עיי"ש מדמה לגט בביטלו לדעת הרמב"ם והדמיון יקשה מאוד לענ"ד אבל כמ"ש הביטול רק שלא יהיה בל תוסיף דתליא בדעתו לבטל וכמ"ש בתוס':
ובס' ישועות יעקב בסי' י' ס"ק ד' כתב דלמאן דס"ל ציצית חובת גברא ולא בעינן תליה לשמה לא שייך בל תוסיף קודם הלבישה עיי"ש. ולענ"ד י"ל דהנה כעין זה כתבו בתוס' במס' סנהדרין דף פ"ח ע"ב בד"ה אי וכו' שהקשו למה לא נאמר בלולב ג"כ אם הוסיף גורע כגון שאגד ג' מינין בפ"ע ואח"כ אגד עמהן מין אחר ותירצו וז"ל וי"ל כיון דקודם נטילתו נפיל הוי ליה גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחו בראשן בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגביה נפק ביה עכ"ל:
אבל בדבר שאפשרות שיעבור בקיומו המצוה בהוספה שייך בל תוסיף בהוראתו בזקן ממרא דזקן ממרא צריך שיורה לעשות או יעשה בעצמו ובמורה לאחרים בכה"ג חייב אף שלא נעשה מעשה על ידו והנה כדאיתא במס' סנהדרין פ"ט ע"א בתפילין דגורע משום שאין הבית רואה את האויר וא"כ גורע וביטל המצוה ובל תוסיף בפ"ע משום שאין ראוי להוסיף על מצות התורה ולאו משום שביטל המ"ע וכל זה בזקן ממרא שדינים הרבה נאמרו עד שחייב מיתה ולרבינו רק בתפילין ולראב"ד גם בשאר דברים עי' בפ"ג דהל' ממרים אבל בל תוסיף דהוי לכל אדם ועי' במס' ר"ה דף כ"ח ע"ב והנה אשר נמצא שם הוי הכל במעשה בקיום המצוה אבל במעשה במצוה קודם קיומו בהוסיף בה ע"מ לצאת בו אם הוי בבל תוסיף כמו בזקן בהוראתו כמו"כ כל אחד בפ"ע דעכ"פ עשה מעשה להוסיף במצוה אף שלא עשה עוד המצוה יש לעיין אם עובר קודם לזה:
והנה כנראה מדברי רבינו ושאר הראשונים ז"ל בסוגיא נראה דאף קודם הלבישה אף לזמן כשהוסיף בהטיל למוטלת שייך בל תוסיף ועל כרחך כיון דמכוין להוספה ויש ליישב קושית התוס' במס' מנחות דגם לעבור א"צ כונה עיי"ש די"ל דזה בעשה בקיום המצוה אבל קודם לזה כמו בבגד קודם הלבישה רק בכונה עובר על בל תוסיף:
ובתוס' ריש התכלת הקשו דנימא במס' סנהדרין במטיל למוטלת וכתבו דאין נפסל ולרבינו יקשה ועי' בראב"ד ותי' ע"ז דא"כ לא הוי יורך ד"ד כנפות הוי תורה ואין תורה ויורך בעי עיי"ש בח"א:
ועיין במרכבת המשנה דלרבא היכא דעובר בל תוסיף פסול משום עביד לא מהני עיי"ש ועיין בלח"מ פ"ג ה"א מהל' מלוה ולוה ובמל"מ פ"ח ה"א ובשעה"מ פ"ג מהל' גירושין בדעת (ה)רבינו אם כאביי או כרבא עיי"ש גם מטעם זה יש להבין למה שניהם פסולין אבל למ"ש י"ל כיון שלא יהיה עומד באיסורו אף דעובר משעת העשיה כמ"ש שלא יעמוד באסור זה איסור ללבשו דאם יפסלו בדעתו אין עובר מלהלאה אבל כשלבשו וא"כ מוסיף באיסורו ולפ"ז שניהם אסורין עליו ואין תליא בלא מהני לענ"ד ויותר כשלבשו הוי מצוה הבאה בעבירה וגם מבלעדי זאת עכ"פ טלית זה באיסורא עליו עם ציצותיו וכשדעתו לבטלו הוי כבגד שאינה מצויצת בלבד אף שאסור ללבשו דאם מלבשו הרי אין מבטלו מ"מ אין משום איסורא מצד עצמו דמצ"ע כ"ז שאין לובשו ואין מראה שרוצה בהוספת אינו בבל תוסיף וי"ל דבזה פליגי רבא עם רב פפא דלרבא י"ל אף בדעתו לבטלו שייך בל תוסיף משום דעכ"פ כמ"ש אסור ללבשו ור"פ ס"ל כמ"ש שאין אסור וצ"ע וכ"ז שייך בדבר שקודם הלבישה חל הבל תוסיף אבל בחל בשעה שמקיים המצוה בלתי מוכרע לומר שאינו יוצא בההתר בכשיעור ומיושב דאמרינן במס' סנהדרין ואם הוסיף גורע דנראה דשייך בל תוסיף בלי שגורע דלמ"ש ימצא רק בכה"ג שאין חל רק בקיומו דאז צריך שיהיה גורע מצד אחר וכמ"ש לעיל בזקן ממרא צריך דוקא בדבר שחל בעת קיומו ולפ"ז צריך לומר דוקא בתפילין משום שאין בית החיצון רואה את האויר דבלא"ה משום בל תוסיף בלבד י"ל שאינו פסול כן נראה לענ"ד ועי' מנחות מ"א ע"א אלא מאי פטורה הטיל למוטלת ועי' ברש"י בד"ה חדא עיי"ש ויקשה כיון דלקח חדא מהם וא"כ מאי אין בה משום כלאים וכו' אבל למ"ש י"ל אף דקודם שלקחו אסור ללבשו משום כלאים שלא במצוה אפ"ה לא אמרינן דהוי בלקחו תעשה ולא מהעשוי משום דבכ"ג התירה התורה כלאים ועיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה