אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו

פרק ח · הלכה יד

הלכה י

יו"ט שחל להיות בערב שבת אין עושין עירוב ביו"ט לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין אלא מערב הוא ביום ה' שהוא ערב יו"ט ואם חלו ב' ימים טובים של גליות בחמישי וערב שבת מערב מיום ד' עירובי תחומין ועירובי חצירות. ואם שכח ולא עירב הרי זה מערב עירובי חצירות בחמישי ובערב שבת ומתנה אבל לא עירובי תחומין. במס' ביצה ט"ז ע"ב ת"ר יו"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות. רבי אומר מערבין ערובי חצירות אבל לא עירובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו. וברש"י איתא כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו"ט אסור לצאת מן התחום עכ"ל. ובד"ה לא עירובי חצירות לטלטל למחר דנראה כמתקן עכ"ל:
ובלתי מובן כיון דבכל גונא התיקון על מחר לשבת וא"כ מאי שנא דלא הוי אסור היום מ"מ כמו כל נראה כמתקן ומתקן על לאחריו דיותר אסור מלהשתא דלא שייך בכה"ג מתוך. ובתוס' בד"ה רבי נראה מפורש היטב האי דאסרו בדבר המותר שכתבו דטעמא דרבי דס"ל קדושה אחת ומשו"ה לא שנא עירובי חצירות אלא דלא שייך קדושה אחת אלא במה ששוים שבת ויו"ט באיסור אבל לא מה שביו"ט מותר ובשבת אסור דלא שייך קדושה אחת לענין זה וא"כ הפי' בדבר דאסור ביו"ט דשייך קדושה אחת לא מהני ובדבר המותר ביו"ט דלא שייך קדושה אחת מהני. וכיו"ב דעת רש"י משונה מדעת התוס' במס' פסחים מ"ז דדעת רש"י דמאן דס"ל צרכי שבת נעשית ביו"ט משום דקדושה אחת היא ובתוס' שם בד"ה ואי חלקו על רש"י שם מקושיא שהביא שם. ולכאורה ממ"ש כאן לא שייך מאופה ליו"ט לשבת קדושה אחת דביו"ט מותר. והנה זה שסיימו בתוס' כאן דבר שמותר לעשות ביו"ט עצמו לטלטל בחצירו לעשות עירוב בשביל שבת עכ"ל. והרי לדעת התוס' לעיל צריך צורך קצת לצורך יו"ט וא"כ העירובי חצירות דהוי לצורך שבת לא שייך מותר ביו"ט ג"כ. וראיתי בצל"ח שהקשה דהו"ל לחלק בין ערובי חצירות לצורך יו"ט ושלא לצורך יו"ט עיי"ש. נראה מדבריו דיש בערובי חצירות ג"כ לצורך יו"ט. והנה הרי בלא"ה הערובי חצירות על לצורך שבת ושלא לצורך יו"ט. והנה למ"ש בתוס' קדושה אחת לא שייך אלא בדבר שאסור בשבת כמו ביו"ט וא"כ בהאי דערובי חצירות די"ל דשלא לצורך ביו"ט ג"כ אסור יהיה מהאי טעמא קדושה אחת וא"כ לא יהני ג"כ. ואם נאמר דמהני כיון דלצורך מותר וא"כ לאו קדושה אחת היא הרי לפ"ז אזלינן בתר הצורך דמותר והוי כב' קדושות וא"כ הוי הערובי חצירות ביו"ט שלא לצורך ואסור דלא שייך מתוך. ואם נאמר דמותר ביו"ט דשייך מתוך משום דשלא לצורך אסור וא"כ הערובי חצירות לצורך ולפ"ז לא הוי כב' קדושות דהרי ביו"ט ג"כ אסור כמו בשבת:
אמנם כנראה בתוס' במס' פסחים הנ"ל דלא פליגי על רש"י דאם נאמר קדושה אחת מותר לבשל ולעשות מיו"ט לשבת אלא שכתבו דזה בלתי מספיק עיי"ש. וא"כ לפ"ז נאמר אם נאמר משום דשניהם אסורין שלא לצורך וא"כ קדושה אחת ומותר מיו"ט לשבת אף דהוי שלא לצורך יו"ט וא"כ לא מהני דהרי צריך הערובי חצירות קודם שחל קדושת יו"ט לפ"ז. ואם דמשום דלצורך מותר ביו"ט הוי ב' קדושות ממילא אסור שלא לצורך יו"ט אף דהוי לצורך שבת. ולרש"י י"ל דודאי לרש"י צ"ל ג"כ לרבי קדושה אחת ומ"ש ברש"י משום קדושה אחת מותר מיו"ט לשבת זה למאן דס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט אבל מאן דס"ל אין נעשין ביו"ט לא ס"ל כן אלא כמ"ש בתוס' דמאי דמותר לזה אסור לזה לא שייך קדושה אחת ולרש"י שלא לצורך יו"ט כלל ג"כ מותר. ומ"ש ברש"י משום מתקן זה למאן דאמר צרכי שבת נעשין ביו"ט דס"ל משום קדושה אחת מותר מיו"ט לשבת ועל כרחך לא שייך לדידיה לומר כמ"ש בתוס' דבזה דאין שוין הוי ב' קדושות צ"ל לדידיה משום דמחזי כמתקן דודאי רבה ור"ח לא יחלקו בפלוגתא דתנאי אלא דפליגי בפי' קדושה אחת וב' קדושות אם הוי אף במאי שאינם שוים באיסורא. ולזה דס"ל לרבי בשאין שוים ג"כ קדושה אחת צריכין לומר לרבי משום מחזי כמתקן:

סוף הספר

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה