דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה י
שני ישראלים ועכו"ם וכו' אין לו תקנה אלא שישכרו ממנו רשותו וכו'. בגמ' דף ס"ב ע"א בטעמא שמא ילמד ממעשיו הטריחו לשכור וגוי לא מיגר עיי"ש. ובתוספות שם בד"ה ועכו"ם הקשו בס"ד משום דדירת עכו"ם שמיה דירה מ"ט דעירוב לא מהני ושכירות מהני עיי"ש. י"ל דביטול רשות גם בס"ד יהני בעכו"ם אבל לא באמירה דכמ"ש לעיל דמשו"ה בישראל א"צ לסילוק קנין היכא דשייך שיעשה הלה איסורא משא"כ בעכו"ם דוקא בקנין אלא כדמסקינן דירת עכו"ם לא שמיה דירה קושית הגמרא למה לשכירות ובס"ד דהוי דירה שייך שפיר לומר שכירות וקנין וכמ"ש רבינו להלן שאינה שכירות ממש היינו למסקנא דלא הוי דירה: