דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ב
המבטל רשותו סתם רשות חצירו ביטל רשות ביתו לא ביטל והמבטל רשותו לבני חצר צריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוש ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך וכו'. ובהמ"מ כי מרש"י נראה באומר לכולכם מבוטלת מהני וכתב ולשון רבינו צריך תלמוד עיי"ש ועי' בטו"ז בשו"ע או"ח בסי' ש"פ ס"ק א' שכתב דכולכם לא מהני משום דמצינו רובו ככולו עיי"ש:
נראה דהנה לכאורה יש לעיין לפי מאי דמסקינן דביטול רשות לבית הלל לאו מטעם קנין אלא מטעם סילוק והרי בסילוק צריך שיהיה בעלמא לכו"ע דהפקר לעניים ולא לעשירים לא מהני וצריכין לומר דבאמת מסלק א"ע לכו"ע אף דכו"ע אין יכולין לזכות שיהיה להם רשות ושיתוף בשבת משום שלא עירבו כמ"ש במ"א דאין למדין משמיטה דצריך הפקר לכו"ע אלא שיהיה יוצא מרשותו כולו ולא נשאר לו שום זכות בהדבר שמסלק א"ע אבל אם מניעת הקנין מצד הזוכה הוי הפקר שפיר דגם בשמיטה היו קטנים וכיו"ב שאינן בני זכיה דעיקר שיהיה מסולק ויוצא מרשותו מבלי עיכוב לאחרים ואף דא"כ יהיה אחרים יוכל לזכות ברשותו בלעדי השיתוף עי' מ"ש ז"ל בהפקר משום איסור בשבת עיין בסי' רמ"ו סעיף ג' באם רוצה להפקירה וכו' ואפ"ה אין שום אדם יכול לזכות בה דודאי אין כונתו רק כדי להפקיע מעליו איסור שבת ובמג"א ס"ק י"א אפי' בשבת אין לזכות בו ועי' בטו"ז ס"ק ה' ע"ש ועי' במס' ב"ק אדעתא דאריה אפקרא אדעתא דכו"ע לא אפקרא עיי"ש וברא"ש שם והנה נראה דא"צ שיקנו האחרים אחרי ביטול רשותו דא"כ הוי מקני קנין בשבת אלא דדי בזה שהוא מבטל רשותא כיון דאין לאחר לזכות ברשות הזה אלא הבני חצר בלבד ממילא הוי הרשות שלהם ולא הוי בתורת גזל לשמש ברשות שאינו שלהם ונראה כמו דאמרינן המקפיד על ערובו לא הוי עירוב כמו כן בביטול רשות לא יוכל להקפיד ונהפך הוא כאורח לגבייהו ומגדר שלו שיש לו רשות בהדבר ולא לאחרים וא"כ ע"י סילוק בלבד בלי זכיה הוי שלו והנה אם היינו דנין סילוק זה כשאר סילוק לפ"ז היינו נאמר כשסילק לאחד ויצא מרשותו אין בידו לסלק עוד לאחר אם לא נאמר שחזר מראשון ולפ"ז באומר לך ולך ולך לא יהיה מהני אם לא נאמר דתוך כדי דיבור מהני ועי' במס' תמורה כ"ה ע"ב הרי זו תמורת וכו' ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחת דבריו קיימין עיי"ש וגם כמ"ש האחרים אין קונים ממש דהרי לא שייך קנין בשבת וא"כ מהני באומר לך ולך ולך ולפ"ז אפשר לומר דבאומר לכולכם מבוטלת מהני לדעת רבינו ג"כ אלא דבא לפרש דצריך לכל אחד ולא מהני בביטל לאחד בלבד והביטול לכל אחד מהני באומר לך ולך ולך אבל בכולכם ודאי דמהני אלא דבא לומר דאף בכה"ג הוי סילוק לכולמו מה בשאר הפקר יש לעיין בזה כמ"ש והאי דמהני החזיקו שלא יוכל לחזור עי' ברבינו יונתן דחכמים עשהו כקנין בחזקה בעלמא אף דלא שייך כאן עיי"ש ועי' מ"ש לקמן בה"ו עיי"ש: