דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה א
אנשי החצר שעירבו כולן חוץ מאחד מהן שלא עירב עמהן בין במזיד בין שוכח הרי זה אוסר עליה ואסור לכולן להוציא מבתיהן לחצר או מחצר לבתיהן. הנה בין במזיד ובין בשוכח בגמ' בביטל רשותו והוציא מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה בדף ס"ט ע"ב אבל בלא עירב כלל למה לומר דלא שנא שוגג ומזיד דמה ס"ד לחלק בזה. ונראה דהנה על כרחך בשוכח מיירי שגם אלו שעירבו שכחו דאל"כ היו יכולין לזכות לו דמהני שלא בפניו כמ"ש רבינו בפ"א ה"כ ולא אמרינן משום דלא עירב בעצמו נראה דלא ניח"ל וביותר בשכח דלא שייך לומר כן והיה מקום לומר כיון דהעירוב בלתי מועיל אם לא עירבו כולמו ומאומדן דעתם על כל הדרים בבית הזה ובגדר שיתוף בכה"ג ואף דלא זיכה לו ע"י אחרים כל אחד זוכה בחלק של חבירו בעבורו וקמ"ל דלא אמרינן כן בלא גילו דעתם בפי' לזכות בעבורו:
ביטל להן זה שלא עירב רשות חצירו בלבד הרי אלו מותרין להוציא ולהכניס מבתיהן לחצר ומחצר לבתיהן אבל לביתו אסור ביטל להן רשות ביתו ורשות חצירו הרי כולם מותרין הן מפני שעירבו והרי ביטל להן רשות ביתו וחצירו וגם הוא מותר מפני שלא נשאר לו רשות והרי הוא כאורח אצלם והאורח אינו אוסר. ברבינו יונתן שכתב ביתו אסור לבני חצר שהרי לא ביטל רשות ביתו בפי' וכ"ש שאסור לו מפני שכבר ביטל להם ושארית ישראל לא יעשו עולה וכו' דלא דמי לשאר בתים שבחצר דשרי בהו דהתם היינו טעמא דאמרינן דהוי אורח לגבייהו אבל בביתו אין דרך לומר דהוי כאורח ועוד דאם היה מוציא מביתו היה נראה שחזר בו מבטולו ומחזי כחוכא וכו' או נראה לכל שבאיסור משתמשין בני החצר בחצר עיי"ש. הנה מלשונו היה נראה דאפי' בביטל ביתו ורשותו יהיה אסור לו להוציא מביתו מהאי טעמא דלא שייך כאורח בביתו אבל בשו"ע בסי' ש"פ לא נראה כן ונראה שמפרשים בדעת ר' יונתן דלא שייך כאורח בביתו משום דלא ביטל רשות ביתו ועיין במג"א ובפרי מגדים שם. וראיתי בספר ישועות יעקב שמפרש דברי ר' יונתן כפשוטו דאפילו בביטל רשות גם כן אסור להוציא מביתו ומתמה על סתימת השו"ע שאינו לפי דעת ר"י עיי"ש:
אמנם נראה לומר דהנה בשום לב על ענין ביטול רשות כפי דאי' דף ע"א ע"א דמחלוקת אם צריך שיהיה מבעוד יום או משחשיכה דבית שמאי דס"ל מבעוד יום ס"ל דהוי משום קנין ולבית הלל דס"ל משחשיכה ס"ל דלא הוי אלא אסתלוקי מרשות ובגמ' ס"ט שא"צ קנין וכן קיי"ל ועיין להלן בהי"ב עיי"ש. והנה לכאורה לא מצינו סילוק רשות כה"ג דמחזיק ומשמש בביתו והנה אמרינן כשמוציא במזיד לכו"ע הוי חזרה מסילוק רשותו הרי בלא"ה מאי סילוק בכה"ג דמשמש בביתו:
והנה יש לפרש שבזה מסלק את עצמו מרשותו שלא למחות לאחרים מלהיות להם רשות בביתו כמוהו וסילוק כה"ג במקצתו עיין במסכת כתובות בפרק הכותב. אבל אם כן הוי הסילוק בגדר שיתוף ולמה צריכין לומר דהוי כאורח וכמו שכתב רבינו שלא נשאר לו רשות. ולמה בהוציא במזיד אמרינן דחזר לבטל הרי הוי כמו שיתוף. וגם שיתוף צריך מבעוד יום לכולי עלמא וביטול רשות מהני אפילו בשבת גם בחצר הרי נשתתפו ממילא וכמו שכתב ז"ל נראה דעל ידי ביטול רשות הוי ברשות האחרים בלבד וסילוק ממש ליום השבת אלא דיקשה כמ"ש האיך שייך סילוק במשמש בביתו ועושה צרכיו בו ע"ז נאמר דהוי כאורח וכמשמש ברשות האחרים ולפ"ז בלעדי האי דנאמר דהוי כאורח לא נוכל לומר דהוי מטעם סילוק וממילא לפ"ז אם נאמר בדעת רבינו יונתן כמ"ש בס' ישועות יעקב דבביתו לא שייך כאורח הרי למ"ש א"כ גם סילוק לא יהיה שייך בביתו ועל כרחך דגם בביתו בביטול רשות ביתו ג"כ שייך כאורח וכדעת השו"ע כן נראה לענ"ד ועי' עירובין כ"ו ע"ב א"ד וכו' דלא עביד אינש וכו' מבית ומחצר והוי כאורח לגבייהו נראה כמ"ש ועי' מ"ש לקמן בהל' ט"ז עיי"ש:
ועיין במרכבת המשנה שכתב אחרי שהביא דברי הלח"מ ה"ו וכן נראה מתוס' עירובין כ"ו ע"א בד"ה דתנן דצריך שיחזיקו בתחילה דאל"כ הוי כחזרה מביטול רשותו. אבל בירושלמי בפ' עושין פסין לא נראה כן שכתבו שם משום קנס והכריע מזה בדעת רבינו דדוקא בביטל חצירו ולא ביתו שייך לומר חזרה כשהוציא מביתו לחצירו אבל במבטל רשות ביתו ג"כ הוי הוא כאורח ולא הוי כחזרה עיי"ש ולמ"ש על כרחך תחילת הסילוק מטעם אורח בביתו בשמושו דאל"כ אף בהחזיקו בקודם לזה לא יהיה סילוק ומטעם אורח א"צ החזיקו מקודם אלא בביטל חצירו ולא ביתו דלא הוי כאורח בביתו ושייך חזרה כשמוציא לחצירו דלכאורה למה נאמר דחזר ובעלמא אמרינן כל העושה ע"ד ראשונה עושה ולא חיישינן לחזרה בלי הוכחה ורק בכה"ג שלא עשה הביטול בעין יפה והוציא מביתו לחצירו בכה"ג י"ל דחזר וצריך שיחזיקו מקודם ועי' מ"ש לקמן ה"ו עיי"ש:
ועיין בספר תורת חיים שדייק מדברי רבינו יונתן שכתב דאורח הוי גבייהו ואע"פ שהוא משמש בחצר אינו נראה כמו שחוזר מביטולו כיון שאין משתמש בה כדרך תשמישו הראשון שהיה דרכו להוציא מביתו לחצר עכ"ל ודייק מדבריו כשביטל גם רשות החצר לא אמרינן דהוי כאורח וכתב דרבינו לא ס"ל והשיג ע"ז דמכ"ש בכה"ג הוי כאורח עיי"ש ועכ"פ נראה דאין מפרש דעת רבינו יונתן כנ"ל דבביתו לא מקרי בשום פעם כאורח דא"כ בביטול רשות חצירו ג"כ לא הוי כדרכו הראשון ועי' מ"ש לקמן בה"ו בסופו עיי"ש: