דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יד
אוכל שהוא מותר באכילה אע"פ שהוא אסור לזה המערב ה"ז מערב בו ומשתתף בו כיצד משתתף הנזיר ביין ישראל בתרומה. וכן הנודר מאוכל זה או שנשבע שלא יאכלנו מערב בו ומשתתף בו שאם אינו ראוי לזה הרי הוא ראוי לאחר. הנה בגמ' איתא מערבין לנזיר ביין וכו' ורבינו שינה וכתב משתתף הנזיר ביין וכו' ונראה ג"כ שדייק רבינו אע"פ שהוא אסור לזה המערב וכו' דאם האחר נזיר דלא חזי לאחריני אין מערב בו ומ"ש רבינו שאם אינו ראוי לזה וכו' על המערב קאי. והנה למ"ש בריטב"א דחזי לאחריני צריכין לסומכוס דצריך שיהיה שניהם יחד חזי לו ולאחריני ומשו"ה אמרינן דחזי לאחריני ומצי למשאל עלה כדאי' במס' עירובין ל' ע"ב אבל לדידן דאין שבות ביה"ש י"ל מטעם שאלה או משום דחזי לאחריני עיי"ש מ"מ נראה דכה"ג דאחֵר נזיר לא מהני מאי דאפשר בשאלה לפמ"ש בתוס' שם בד"ה ולפרוש דמשו"ה אין מערבין בטבל אף דאפשר בשאלה וי"ל דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם כגון תרומה דחזיא לכהנים ותדע דאמרינן לעיל דאין מערבין בהקדשות אע"ג דאפשר לאיתשולי עלייהו עכ"ל ונראה כונתם דאם לא חזי לאחריני אף דיוכל לשאול ויהיה ראוי לכל מ"מ כיון דאין ביד האחריני לשאול והוא לא שאל בע"ש אף דנשאלין לצורך שבת מ"מ מדהניחו עד שבת נראה שאין דעתו בשאלה א"כ אינם בוטחים ומשתתפים שישאל ולא הוי שיתוף וביותר אם נאמר דגם בעירובי מבואות שייך איבה נראה דגרע מפרוסה. ולפ"ז כמו כן בחזי לכל ולאחד הנזיר אין ראוי לא מהני שאלה לערב הנזיר ג"כ. אלא דלפ"ז צריכין לפרש דמערבין לישראל בתרומה שהאחרים היו כהנים ולישנא דגמ' וסתימות הפוסקים לא נראה כן. אף שתוס' כ"כ לסומכוס מ"מ נראה דגם לרבנן בהאי סברה כסומכוס ומשו"ה אין מערבין בהקדשות כמ"ש בתוס' ולפ"ז כשאחרים נזירים או ישראלים בתרומה ולא חזי לאחריני לא יהני שאלה וצ"ע.
ולכאורה דחזי לאחריני משום דהשתתף שהמה יהיה להם חלק בשלו והוא בשל האחרים ובכה"ג בחזי לאחריני יש לאחרים חלק בשלו ואף דהוא אינו יכול לאכול משלו לרבנן מערב דכיון דהוי שלו מצ"ע ותליא הכל בראוי לאחרים שיהיה עי"ז שיתוף עם האחרים ופליגי על סומכוס דס"ל דצריך שיהיה גם חלקו ראוי לאכילה דעיקר שיתוף במאי שעומד לאכילה לכולמו ולמ"ש הריטב"א י"ל דגם לרבנן צריך ראוי לאכילה לו אלא דס"ל דשייך שאלה ולפ"ז צריכין ב' טעמים שאלה וחזי לאחריני גם לרבנן ובתחומין דלא שייך שיתוף על כרחך רק משום שאלה דלמ"ש בלתי מועיל לו במאי דראוי לאחריני ועי' בתוס' ל"א ע"א בד"ה דמאי דלסומכוס אמרינן מגו דאי בעי מפקיר דלרבנן הא חזי לעניים עיי"ש למ"ש גם לרבנן צריך מגו דאי בעי וכו' שיהיה ראוי לו וא"כ כנראה מתוס' חזי לאחריני בלבד מהני לרבנן ולריטב"א דאפשר בשאלה בלבד מהני ג"כ לרבנן אבל בזה לא נראה דעת התוס' הנ"ל גם לא נראה בדמאי דדוקא באחרים עניים:
ע"כ צריכין לפרש כונה אחרת בדברי התוס' בד"ה ולפירוש הנ"ל דצריך שיהיה דבר ראוי לאכילה עכ"פ לאחרים אף אם לא להמערבים כולמו ואפי' כולמו ישראלים מערבין בתרומה וכולמו עשירים מערבין בדמאי כיון שראוים לכהנים ולעניים דעלמא אלא דלסומכוס צריך שיהיה ג"כ ראוי לו ושאלה בדבר האסור לכו"ע ולא חזי לשום אדם לא מהני דשאלה לא מהני אלא לעצמו ולא לאחריני כמ"ש לעיל שאין בוטח בהם וביותר בדברים שאין מצוה לשאול אותם עי' במס' נדרים בסוגיא דיש לו מתירין בזה ולפ"ז לדידן לדעת התוס' לא נוכל לומר משום שאלה אלא משום דחזי לאחרים ובהקדש דלא חזי לכו"ע לא מהני שאלה לכו"ע אפי' לדידן ולדעת הריטב"א י"ל מאי שנא מהקדש ומאי מסתבר בזה כיון דלדידיה א"צ חזי לאחריני אף לרבנן וצ"ע ולפ"ז אפי' באחרין נזירים או כהנים מערבין ביין ובתרומה ואין לדייק מדברי רבינו כמ"ש ולשון המשנה מערבין לנזיר וכו' נראה שאחֵר נזיר:
וראיתי בס' עצי אלמוגים בהל' עירובין סי' שפ"ו ס"ק ב' שעמד על דברי רש"י שמפרש מערבין לנזיר בערובי תחומין וכיו"ב ברשב"א בס' עבודת הקודש וכתב דלרשב"א דס"ל בשתופי מבואות שייך ג"כ איבה ולרש"י דלדעתו לא ס"ל כן מ"מ בכה"ג שייך איבה שנראה שאין השיתוף חביב בעיניו שמביא דבר שאין ראוי לו וכתב לדידן דפסקינן אין שבות ביה"ש ושייך שאלה וא"כ שייך לאחריני ולדידיה עיי"ש והנה מ"ש משום שאין השתוף חביב עליו לא מצינו כן אלא כמ"ש ז"ל אני נתתי שלימה ואתה פרוסה אבל מובן מ"ש לעיל בהל' ח' ועיין מ"ש לעיל יש לקיים דבריו ועי' בס' מוצל מאש בסי' י"ט שהביא דברי התוס' הנ"ל דלא אמרינן אי בעי מתשיל אלא בדבר שמותר לאחֵר עיי"ש שמביא דבר זה בעלמא אבל למ"ש לא כתבו בתוס' כן אלא בעירוב ושיתוף דאין בוטחין בו המשתתפים ולא לכו"ע הוי ראוי מהאי טעמא ובלתי עומד לישאל ועי' בתוס' ל' ע"א בד"ה ככר שהקשו אמאי נקט בהאי שבועה ובהאי נדר עיי"ש וי"ל דהנה בנדר הוי עומד לשאול ומצוה לשאולי משא"כ בשבועה עי' בס' מחנה אפרים בהגהותיו על הרמב"ם פ"ה מהל' נדרים דמאי מצוה לשאולי בשבועה ועם כל זה מדעת רבינו דהוי יש לו מתירין ועי' בס' תשובה מאהבה ח"ג דף כ"ה בזה עיי"ש מ"מ מצוה לשאולי לא שייך ועכ"פ חידושא בשבועה אף דאין עומד לשאל וצ"ע לרש"י שמפרש בערובי תחומין וא"כ למה אין מערבין בהקדש בתחומי' מאי נפק"מ דלא חזי לאחריני בחזי לדידיה ויקשה לרש"י קושית התוס' וי"ל דס"ל אף דמצות לאו ליהנות ניתנו כמ"ש בהגהות מל"מ בפ"ה מאישות לכתחילה אסור ועי' מ"ש במקום אחר בזה ורש"י שמפרש בתחומין ואין מערבין לדבר מצוה בלבד ועי' בתוס' בד"ה ככר מ"מ לכתחילה אסור וא"כ אינו ראוי לערב ולא מהני אפי' בדיעבד דדבר שאין ראוי לא שייך שיתוף ועי' בפרי מגדים בסי' שפ"ו ס"ק י"ג בפי' למג"א שכתב משמע כל דשרי לאחריני מזון הוא ואע"פ שכל החבורה אין רשאין לאכול ממנו עיי"ש ועי' עוד מ"ש לקמן בהל' כ"ב עיי"ש: