דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה י
כל אוכל שהוא נאכל כמות שהוא כגון פת ומיני דגן ובשר חי אם נשתתפו בו שיעורו מזון שתי סעודות וכו'. לכאורה בבשר חי למה לא נאמר דגרע מפרוסה שאינה שלימה דשייך איבה שיאמר אני נותן דבר ראוי לאכילה ואתה שאינו ראוי. ומצאתי לרשב"א בס' עבודת הקודש מובא בס' אליה רבה שכתב בשער ד' ויראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחי ומליח אבל בחי בלא מליח אין רוב בני אדם אוכלין אותו ואין סומכין עליו וכן הדין בדג מליח עכ"ל. ובס' אליה רבה הנ"ל כתב ע"ז בסי' שפ"ו ס"ק י' וצ"ע דבירושלמי פ' בכל מערבין חשיב בשר מליח וגם חי דתנינן הבבלים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה עכ"ל. והירושלמי פ"ג ה"א במס' עירובין דאי' בשר חי מערבין בו דתנינן הבבלים וכו' ואח"ז שם ר' יוחנן בעי הדא כלבודא הואיל ואילין כותיה אכלין מיני' מערבין בה עי' בקרבן העדה שהם דגים קטנים. והנה מאי מספקא ליה בכלבורא שכותיה אוכלין יותר מבשר חי שבבלים אוכלין ונראה בשר חי מערבין לבבלים ולא אמרינן בטלה דעתיה ובעי דר"י אם מערבין לדידן דבר שכותי' אוכלין ולא נפשוט שם. גם נראה די"ל דירושלמי בערובי תחומין ושתופי מבואות דלא שייך טעמא דאיבה אבל בערובי חצירות דשייך איבה נראה כדעת הרשב"א במליח דוקא: