דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ט · הלכה ב
ואסור לשלוח דורון לגוי עכו"ם ביום אידו אא"כ נודע לו שאינו מודה בעכו"ם ואינו עובדה. כתב שאינו מודה ואינו עובדה והעיר ע"ז בפי' מוה' דוד עראמה ז"ל וז"ל על דברי הג"ה שכתב בקים לנו שאין אזיל ומודה כתב ע"ז אבל מדברי רבינו נראה דבעינן שלא יהיה עובדה ולא מודה שהוא אמת דוק ותשכח עכ"ל.
ונראה דיצא לרבינו ממאי דאי' במס' חולין י"ג ע"ב שחיטת נכרי נבילה וניחוש שמא מין הוא א"ר נחמן וכו' אין מינין באומות והא קא חזינן דאיכא אימא אין רוב אומות מינין כי הא דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן נכרים שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן, והנה א"כ יקשה למה אמרינן בגולה אין אסור אלא ביום אידם בלבד אשר לפי' הרמב"ם מטעם שאין עובדין ע"ז גם ביום אידם יהיה מותר ומזה נראה שלמד דאף בשאין עע"ז שיהיה מודה בה רק משום מעשי אבותיהם בידם ג"כ אסור רק כמ"ש שאין אדוקין שיהיה במעשי אבותיהם ג' ימים לפני אידיהם.
ועי' בירושלמי בריש פ"ק דמס' ע"ז נחום המדי וכו' תמן בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד ואסרו יום אחד ברם הכא מצאו שהן עושין ג' וכו' אסרו להם ג' ימים עיי"ש וכמו כן י"ל בגולה לא מצאו שעושין צרכיהן רק ביום אידם בלבד.
וכן גוי עכו"ם ששלח דורון לישראל ביום חגו לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו ואינו נהנה בו עד שיודע לו שזה הגוי אינו עובד עכו"ם ואינו מודה בה. ועי' בכ"מ שהקשה למה לא כתב שצריך לאבדו כדאי' בגמ', ובס' מרכבת המשנה כתב שסמך על מאי דאיתא בירושלמי ששאל לר"ל וא"ל שישליכו לים המלח ואיתא שם מפני שהיה אדם גדול אמרו לו כן עיי"ש.
והנה מטעם שלא ילך ויודה לא מהני השלכה לים המלח בשלא בפניו כאשר היה שם עיי"ש, וכמ"ש בכ"מ בשלא בפניו א"צ לזרוק, וגם אם כונת הרמב"ם שלא יהנה כבירושלמי שם הרי שם ממדת חסידות בלבד ולמה לא כתב לאבדו דאיתא בבבלי דנראה מדינא כן, ועי' בטו"ז בסי' קמ"ח ס"ק ה' שפי' נוטלו בפניו ואין נהנה בו שמקבלו בפנים זועפות שנראה שאינו נהנה בו עיי"ש.
והנראה שכונת הרמב"ם נטלו בפניו ואינו נהנה בו, שיזרקנו כלאחר יד כדאיתא בגמ' וכן יעשה בפניו, ופי' שנטלו בפניו משום איבה ואינו נהנה קאי ג"כ על בפניו, ובפניו פי' כמו לפנים שפי' למראית עינו בלבד, וי"ל שבחר לשון הזה שנכלל בו ג"כ מדת החסידות דאיתא בירושלמי דאפי' באי אפשר לזרקו כלאחר יד לא יהנה אח"ז כשקיבלו ואינו בפניו עוד וכמה נעים לשונו לכלול הבבלי והירושלמי הדינא והחסידות יחד, ונראה הנאה שאי' גורם לה הבאה מע"ז דיומא גרים רק מחסידות שלא נהנה ממנו וצ"ע באם הוי בכלל אוכלי דבר אחר מקבלי מתנות מעכו"ם במס' סנהדרין וסוף מס' סוטה.