אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ט · הלכה א

פרק ט

שלשה ימים לפני חגם של גויים עכו"ם אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים וכו'. וברש"י דף ו' ע"א בד"ה משום הרוחה דרוח ואזיל ומודה לע"ז ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך (שמות כ״ג:י״ג) עכ"ל.
ובמס' סנהדרין ס"ג ע"ב דאמר אבוה דשמואל אסור לעשות שותפות עם עכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך ועי' בתוס' שם בד"ה אסור, ורבינו לא פי' הטעם בזה כאן, ועי' בב"ח מובא בטו"ז בסי' קמ"ח ס"ק ג' למה לא נאמר משום לפני עור עיי"ש, וכונתו דאיבעיא אם משום לפ"ע או משום הרוחה ולפי' רש"י הרוחה משום לא ישמע וכו' וא"כ הוי ג"כ לפני עור, והנראה לענ"ד ע"ז, דלא ישמע על פיך הוי משום דאיסור זה על המעשה ולא על העושה כמ"ש במקו"א בשם תוס' במס' תמורה לחלק כן וכיו"ב לענין מצוה בס' מחנה אפרים בהל' שלוחין ושותפין עיי"ש, ובכל דבר שדעת התורה על המעשה שלא תהיה הוי הגורם כעושה בעצמו וא"כ חמיר מלפ"ע דהוי (רק) כי נעשה על ידו.

אבל מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם וכו'. לכאורה לטעמא דהרוחה דהוי משום לא ישמע וכו' א"כ הוי ספק דאורייתא ונראה דהוי מהתורה אסור לתת וכו' לפני אידיהן וא"כ למה נקיל במפני שהוא כמציל מידם דלא שייך לומר כן רק בגזירה דרבנן, דבשלמא מטעם לפני עור כדאי' להלן במס' ע"ז דף ט"ו ע"א באימור לשחיטה זבנה דבספק לא שייך לפני עור ואפ"ה חששו בזה ומשו"ה בכמציל מידם לא גזרו אבל לטעמא דהרוחה יקשה לכאורה, ואף במלוה על כרחך הטעם משום הרוחה כמ"ש בר"ן דלא שייך לפני עור בזה רק במו"מ מספקינן ליה כן עיי"ש. אמנם עי' בר"ן בסוף פ"ק דמס' ע"ז בשם הרמב"ן דלא ישמע על פיך לישראל נאמר ולא להביא לעכו"ם רק מדרבנן עיי"ש וזה מקושית הב"ח הנ"ל דיותר טוב לומר לפני עור דהוי דאורייתא וא"כ מיושב מה שמקילין בכמציל מידם ועי' בב"ח בחו"מ בסי' קפ"ב ובסמ"ע בסי' קע"ו בסופו בפרישה בסי' קפ"ב הנ"ל, אבל א"כ יקשה קושית הב"ח הנ"ל ועי' מ"ש בטו"ז הנ"ל עיי"ש ומסייע לדבריו מ"ש בר"ן בשם הרמב"ן הנ"ל שם לענין שבועה דלא שייך לפ"ע עיי"ש, ועי' בריטב"א ו' ע"ב בד"ה ההוא דהוי גזירה מדרבנן בלבד עיי"ש וכיו"ב ברא"ש בפ"ק סי' י"ב עיי"ש, ובתוספתא קרא אותו אבק ע"ז עיי"ש בפ"ק ועי' בנמוק"י סנהדרין פ"ז.
ועי' בס' מעשה רוקח שהניח בתימה למה לא הביא רבינו לא שואלין וכו' דבגמ' משוי צריכותא לשאלה והלואה עיי"ש, ועי' בהל' נדרים פ"ו הט"ז שכתב הלואה ושאלה עיי"ש. גם לא הביא דברי הירושלמי דמכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו עיי"ש, ועי' בהגהות מיימוני שכתב דלא מהני רק לשאלה ולהלואה ולא למו"מ עיי"ש דנראה דרק בזה באם לא יעשה לו הוי איבה ובמו"מ לא שייך איבה ורק בשאלה והלואה כעושה לו טובה ומחניפו בזה משא"כ במו"מ, ובקים ליה שאינו אזיל ומודה אפי' מו"מ מותר לדעת הג"ה.
והנראה דתליא במ"ש רבינו "בד"א בא"י אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד וכו'". הנה לא פי' כרש"י בגולה בגלות שאנו מתפרנסין מהם גם שייך איבה רק פי' בגולה בחו"ל שאינם עובדין ע"ז וא"כ בלתי נראה מבבלי להתיר מטעם איבה ומחניף בזה אף בלקבל וליתן דורון מחלק אח"ז היכא דשייך איבה בזה לא מצינו מפורש כן להתיר בשאלה והלואה במכירו, ושם לא נהנה ממנו משא"כ כאן, ובאמת יש להבין לטעם שאין עובדין ע"ז למה ביום חגם אסור וצ"ל שאין אדוקין כ"כ לעסוק ג' ימים לפניהם, ועכ"פ נראה לדעת רבינו אין להתיר מטעמים שכתב ברש"י, וכמ"ש בהל' אח"ז שכתב שצריך לידע שאינו מודה בע"ז ואינו עובדה מהאי טעמא לא ס"ל דבחו"ל אין עובדין כלל דלדעתו אין יוצאין מכלל שניהם ביחד וכן נראה מרבינו בכמה דוכתי שדעתו כן נגד דעת ר"ת ורש"י בכ"ד.
ועי' במס' חולין י"ג ע"ב ובתוס' בד"ה נכרים שכתבו דאף בא"י לפ"ז אין אדוקין כ"כ עיי"ש, וכמ"ש להלן בס"ד נראה לדעת הרמב"ם אפי' במעשי אבותיהם בידיהם אסור עיי"ש.
הנה גם לא הביא האי דאי' במס' ע"ז י"א בחגתא דטייע דלא קביעה מותר ועמד ע"ז בס' מעשה רוקח וכתב דהוי ספק אם יעשו אותו לא חיישינן מספק ופשוט כמו כן שא"צ להביאו עיי"ש, והנראה דהאיך שייך ספק בזה דעכ"פ באם עשו יהיה אסור ונראה דהוי ספק על כל אחד ואחד אם יחוג אותו ועי' ברש"י שכתב שאין חוששין בו כ"כ עיי"ש.

עבר ונשא ונתן וכו' והנושא ונותן ביום חגם הרי זה אסור בהנאה. ועי' בריטב"א דלא קנסו בנו אחריו. מ"ש בכ"מ ומשמע התם דעד כאן לא שרי ר"ל וכו' ובלח"מ דהלכה כר"י ובגמ' מפורש אף לר"ל כן כבר עמדו ע"ז בפר"ח ובסדר המשנה וכתבו שהוא ט"ס עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה