דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה יב
מזבח עכו"ם שנפגם וכו' ובימוס שנפגם וכו'. עי' בלח"מ (עמ"ש) שהקשה למה ביד עכו"ם דוקא שכתב רבינו דבמזבח כמו בימוס דאמרינן בגמ' אפי' למ"ד עובדין לשברים וכו' עיי"ש, ועיין בפר"ח מ"ש לחלק בבימוס דנפגם האבן עצמו משא"כ במזבח רק נהרסו האבנים וכל אחד בפ"ע קיים עיי"ש. אבל מהתימה שלא הביא רבינו מבימוס של מלכים דאיתא בגמ' וראיתי בס' מעשה רוקח שהעיר ע"ז והניחו בתימה, וכן בתוס' יו"ט עיי"ש.
והנה בגמ' נ"ג ע"ב איתא מפני שמעמידין אותו בשעה שהמלכים עוברים ומלכים מניחין דרך זה והולכין דרך אחרת וכו' וברש"י ומהלכין בדרך אחרת ואין חוששין להן הילכך לאו משמשי ע"ז הן עכ"ל ובתוס' בד"ה והולכים וכו' והכומרים שעבדום לא עשאום ע"ז אלא לצורך מלכים וכשרואין שאין המלכים חוששין להם גם הם מבטלין אותה עכ"ל.
ובפי' משניות לרמב"ם פי' אחר וכשמולך מלך מקים בימוס ואם הוסר המלך או מת ומלך אחר יניח הבימוס הראשון ויעשה שני לעצמו ואז הוא מותר להנות מן הראשון וזהו פי' אמרו מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין כלומר שסיבת הבימוסים הרבה שבזמן שמעבירין המלך בטל אותו הבימוס ויעשה אחר לעצמו המולך ואז כל הראשונים מותרין עכ"ל. ולשון והולכין דרך אחרת וכו' ובשעה שמלכים עוברין וכו' דהו"ל בשעה שמולכין מלכים יקשה לפי' הרמב"ם ואולי היה לו גירסא אחרת או שפי' דרך אחר בימוס אחר.
והנפק"מ לפי' רש"י ולתוס' כיון שלא עשו רק על דעת המלכים וכשהן הלכו דרך אחרת לא היה ע"ז כלל וכמ"ש ברש"י הילכך לאו משמשי ע"ז הן עיי"ש, ולתוס' עם כל זה צריך לומר מטעם ביטול כמ"ש בסוף דבריהם גם הם מבטלין אותה עכ"ל, ולדעת הרמב"ם צ"ל ג"כ מטעם ביטול והוי רק משמשי ע"ז רק לזמן, ואין הכרע די"ל ג"כ דממילא בטל כיון דלא נעשה רק לזמן וכשעבר הזמן נפקע, אבל כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי כמו בקדושת הגוף כן באיסור החל בגוף לא נפקע ממילא עי' בתוס' גיטין דף מ' ע"ב בד"ה הקדש עיי"ש ובכמה דוכתי, ואם נאמר דבכה"ג א"צ ביטול הוי כהכניס ע"ז לבית כל זמן שיש שם בהבית הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית המובא ברמב"ם לעיל פ"ח ה"ד ואם כן א"צ להביאו עוד, אבל אם נאמר שצריך ביטול וכמ"ש רק דהוי ממילא ביטול צ"ע למה לא הביאו, גם בשו"ע לא הביאו, וי"ל דהוי בכלל ע"ז שהניחוה בשעת שלום הנ"ל ובמשנה נאמרים יחד ונראה כטעם אחד וזה בכלל זה, וראיתי בר"ן שכתב לפי פי' רש"י ותוס' דהוי כהניחו עובדיה עיי"ש.
ועל קושית הרמ"ך עי' במרכבת המשנה לישב דבאין חוזר למקומן בשום אופן גם לר' יוחנן מותר רק מדרבא דלא שייך בשפוי אשירה דלא שייך דילמא אגבייה וכו' דבמחובר לא שייך הביטול רק כששפאו כבר והביטול בכל פעם בעת שאינו במחובר וקודם לזה לא שייך הגבהה עיי"ש, אמנם למ"ש ברש"י דילמא אגביה בהפקר עיי"ש, וא"כ גזרינן לרבא אטו בעלמא אף היכא דלא שייך דילמא אגביה מ"מ לדעת הרמב"ם י"ל כן וזה יהיה מסכים למ"ש במג"א בסי' תקפ"ו הנ"ל עיי"ש דלפי פי' הוא הגזירה משום אותו הפעם והדבר עיי"ש.