דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה י
כיצד מבטלה וכו' או שמכרה לצורף ישראל הרי זה בטילה, אבל אם משכנה או מכרה לגוי או ישראל שאינו צורף וכו' רק וכו' הרי זה אינה בטילה. ועיין בירושלמי במס' ע"ז פ"ד מ"ה בגמ' אמר ר' זעירא הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל בטילה עכ"ל, ובפני משה עמד ע"ז שלא הביאו הפוסקים ז"ל וכתב דאולי הגירסא אינה בטילה דהוי כהאי דמתני' רקק וכו' דאמרינן עלה משום והיה כי יקצף וכו' עיי"ש, והנה יקשה למה לא הביאו שאינה בטילה דלכאורה אין פשוט כ"כ ויש לחלק ולומר דוקא ברקק וכיו"ב שאין מבטלה לעולם אבל במבטלה לעולם אינו עושה כן מתוך הכעס דאל"כ בכל ביטול שבעולם הו"ל לחלק בין מתוך כעס או לא למאי דקיי"ל נשתברה מאליה אינה בטילה, ונראה עמ"ש בה"ט בביטול ע"י אדם לכו"ע אמרינן מימר אמר וכו' נפשה לא מצלה וכו' וא"כ בביטלה לעולם שאין בידו עוד להשיבו כבראשונה בכלל זה ואולי מה"ט לא הביאו דהוי כפשוט כן ורק בצורף נכרי דלא הוי כביטלו לעולם בזה דס"ל לירושלמי מתוך הקפדה דברי הכל בטילה צ"ע למה לא הביאו הפוסקים ז"ל ונראה דירושלמי לא קאמר רק בצורף ישראל למאן דס"ל דגם בזה פליגי ובכה"ג מודו כו"ע אבל למאן דס"ל בצורף גוי פליגי ושם דלא הוי לעולם דגוי יעבדנו הוי כמו רקק וכו' וא"כ לרמב"ם שפוסק בצורף ישראל כו"ע מודו לא הו"ל להביאו ולרא"ש וסייעתו שפסקו בצורף ישראל פליגי הו"ל להביאו דבכה"ג בטילה, ואולי ס"ל מדאיתא בבבלי איידי דדמיה יקרים מזבני לנכרי לא הוי כמבטלה לעולם, ועי' בבעה"מ ובר"ן בסוגיא דנשתברה מאליה שכתב שגוי רתח ושיברה עיי"ש, וגם דא"כ מ"ש דרוב פעמים הגוי משברו דיקשה עוד דילמא דרך כעס דנראה דהוי יותר שכיח מבלעדי כן.
או שמכרה וכו'. עי' בב"י בסי' קמ"ו ומ"ש על דעת הר"ן ועי' בטור בסי' קמ"ו ס"ק ח' שחולק ע"ז ודעתו דאפי' במשכנה לצורף ישראל ואם לא יפרע וכו' ג"כ בטילה לדעת הרמב"ם עיי"ש, והנה בכה"ג באיסורא בא לידו שעד שלא בא הזמן היה בספק שמא יפדנו הגוי ולא ביטלו כלל והישראל רצה בקיומו, ואולי שייך בזה קנס וגם עי' בסי' קל"ב סעיף ז' וסי' קמ"ד שנראה משום רוצה בקיומו אסור בדיעבד בלעדי הטעם דקנסא עיי"ש, ובזה מיושב מ"ש בטו"ז הנ"ל מאו"ח סי' תמ"א עיי"ש, אף דכאן למפרע לא הוי ע"ז ולא היה רוצה בקיומו מ"מ מאן יימר דהיה דעתו לבטלו בתחילת משכונו דילמא רק כעת דהוי כמכירה לו ועד עתה היה רוצה בקיומו, אבל תליא אם רוצה בקיומו דאורייתא ודעת הריטב"א דהוי דרבנן וכן נראה דעת הר"ן אבל כמ"ש לעיל מדעת רש"י נראה דהוי דאורייתא ממ"ש במס' חולין דף ח' וכמ"ש לעיל וצ"ע, ועי' בתוס' יו"ט שהשיג כמו כן על הב"י בסי' קמ"ו הנ"ל ולמ"ש יש טעם וסברא לחלק בין מכרה למשכנה אף בהרהינו אם לא אפרע ונשתקע וכמ"ש.