דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ט
עכו"ם של ישראל אינה בטילה לעולם אפי' הי' לגוי בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה, וכן עכו"ם של גוי שבאת לידי ישראל ואח"כ בטלה הגוי אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם ואין ישראל מבטל עכו"ם אפי' ברשות של הגוי. ועי' מ"ש בכ"מ על וטעונה גניזה ומ"ש לעיל בה"ו בזה.
אפי' היה לגוי בה שותפות וכו'. ואי' בגמ' דלחלקו של הגוי מהני ביטלו מהגוי עיי"ש ונפק"מ למ"ש בריטב"א דאף דאין ברירה מ"מ בבא ליד ישראל ומכרו חלקו של הגוי אחרי בטולו לגוי אחר דמיה מותרין עיי"ש.
וכן עכו"ם של גוי שבאת לידי ישראל וכו'. עי' בסמ"ג לאוין מ"ה וכן ע"ז של עכו"ם שבאתה ליד ישראל ואח"כ בטלה העכו"ם אין ביטולו מועיל כלום אלא אסור בהנאה לעולם גזירה משום ע"ז של ישראל עצמה כדמפרש בדף מ"ב במס' ע"ז וכתב ר"א ממיץ דמשמשי ע"ז ונוייה אם באו ליד ישראל ואח"כ בטלם העכו"ם שמותרין שאין להחמיר בהם ע"י גזירה זאת כמו בע"ז עצמה עכ"ל ומובא בב"י בסי' קמ"ו ודברי הר"א ממיץ גם בטור שם והלשון שאין להחמיר וכו' נראה מסכים דהוי רק מדרבנן ובמשמשין עי' בר"ן במס' ע"ז המובא בב"י ובר"ן במס' סוכה דף ל"א עיי"ש, ובב"י שם נוסחא אחת דאפי' לא זכה הישראל בבא לרשותו אסור מדרבנן ובב"ח מקיים נוסחא זאת ועי' בש"ך שם ונפק"מ בזכה אם הוי מדרבנן עיי"ש, ובריטב"א בשם הרמב"ן במס' ע"ז דף נ"ג ע"ב בד"ה מכדי ירושה עיי"ש בסה"ד וז"ל דהא דאמרינן בפ' כל הצלמים דישראל שמצא ע"ז וזכה בה קודם הביטול שוב אין לה בטילה ההוא מדרבנן הוא דמדאורייתא לא אמרו שאין לע"ז של ישראל בטלה אלא בשעבדה על ידו או ע"י שלוחו כן פירש רבינו בשם רבו הרמב"ן ז"ל עכ"ל, ועי' בהגהות מיימוני כאן.
והנה מדעת רבינו מלשונו לעיל בפ"ז ה"ד ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד שנאמר ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהן עבודתה עכ"ל והוא בגמ' נ"ב ע"א נראה עד שיעבוד הישראל דוקא מדאורייתא וכ"כ בס' מעשה רוקח.
ומדבריהם הנ"ל דמדאורייתא העיקר בעבדו ישראל תליא, ומדרבנן אסור בכל גונא, ובעבדו ישראל בע"ז של גוי ג"כ אין לו ביטול עיין בתוס' במס' ע"ז דף מ"ז ע"ב בד"ה אבניו וז"ל ואפי' למ"ד אין עובדין לשברים הב"ע כגון שהיתה ע"ז של ישראל או של עכו"ם והשתחוה לה ישראל עכ"ל, אבל אם בכה"ג דישראל עבד ע"ז של גוי אם הוי מדאורייתא יש לעיין אם מדאורייתא צריך תרוייהו של ישראל ושיעבדו ג"כ הוא.
אמנם בכה"ג דמדאורייתא מהני ביטול ולא מדרבנן אם צריך גניזה וכמ"ש בשם תוס' לעיל גם שריפה כע"ז של ישראל מדאורייתא, ובלשון אין ביטולו מועיל כלום יש לעיין, ועיין בתוס' במס' סוכה דף ל"א ע"ב שהקשו בע"ז של גוי מדאגבהה קנייה ונאמר כתותי מכתת שעוריה עיי"ש, והיה נראה דצריך שריפה וגניזה דאל"כ לא יהי' שייך כתותי בכה"ג דטעמא דבשל גוי לא שייך כתותי וכו' משום דאפשר בביטול ונראה משום דעי"ז אינו עומד לשריפה וא"כ אם בכה"ג בביטול אף דלא מהני מ"מ אין עומד לשריפה לא יהיה שייך באגבהה וכו' כתותי וכו', וראיתי בשו"ת שערי אפרים בסי' ל"ח מובא בס' מחצית השקל בסי' תקפ"ו ס"ק ה' שאין לומר כתותי וכו' בהאסור מדרבנן והביא ראיה לדבריו מתוס' סוכה דף ל"ה ע"א בד"ה לפי שהקשו על מאי דאיתא שם דמה"ט אין יוצאים באתרוג של ערלה לפי שאין בו היתר אכילה או דין ממון, תיפו"ל דמכתת שעוריה דהא מצותו בשריפה ואפשר דאפי' מדאורייתא הוי ערלה בשריפה דילפינן מכלאי כרם כו' מזה דייק דאי מדרבנן לא שייך כתותי מכתת שעוריה עיי"ש, ולכאורה לפ"ז יש להבין על קושית התוס' סוכה ל"א הנ"ל, אם נאמר דגם לדעתם באגבהה וכו' רק מדרבנן.
והנה ראיתי בס' מחצית השקל שם שעמד על דעת הב"ח בע"ז שבגזילה ביד הישראל מהגוי מדרבנן אין בטילה לה א"כ מאי מקשה בתוס' מדאגבהה וכו' גם הקשה על מאי דאמרינן במס' ע"ז מ"ב דילמא מגבה לה והדר מבטיל לה על דעת התוס' דלא שייך כתותי בדרבנן באם הוא בגזילה ועל הגמ' דלמה ניחוש בדרבנן כ"כ עיי"ש.
והנה עכ"פ יקשה קושית אלו לפי דעת הסמ"ג ורמב"ן ורשב"א וריטב"א וכמ"ש נראה דעת הרמב"ם כן דאם דהמה לא הקשו קושית התוס' מ"מ מסוגית הגמ' דף מ"ב יקשה לדידהו ג"כ, והלום ראיתי בס' כפות תמרים במס' סוכה דף ל"א הנ"ל שנשאו ונתנו בזה בע"ז של גוי הבא ליד ישראל אם מדאורייתא אין לה ביטול ומחליט דאין לה ביטול מדאורייתא עיי"ש ושתק מכל הראשונים ז"ל הנ"ל אשר המה היפוך דבריו, ועכ"פ מדעת התוס' יהיה נראה אם נאמר בדרבנן לא שייך כתותי דהוי מדאורייתא דממ"ש בדף ל"ה הנ"ל נראה דס"ל בדרבנן לא שייך כתותי, וכנראה אין מחליטים שם כ"כ גם אולי יש לחלק בין אם גוף הדבר מדרבנן אסור לאם בכה"ג דע"ז אסורה מדאורייתא והביטול אינו מועיל מדרבנן וצ"ע, ובמג"א בסי' הנ"ל כתב דאפי' בגזלו מגוי כיון שמחויב באחריות הוי כע"ז של ישראל בלי ביטול עיי"ש דיקשה מאוד לפי הנ"ל.
אמנם על הקושיא דאם הוי מדרבנן למה ניחוש דילמא אגבהה והדר מבטל י"ל דהנה איתא במס' ע"ז דף ס"ד ע"ב דפלח מבטל שאין פלח אין מבטל ובזה י"ל גם ר"ל מודה רק דס"ל דנשתברה מאליה והגוי דפלח מבטלה משום דמימר אמר וכו' וכל זה בישראל המבטל ע"ז של גוי לפני הגוי ויודע בו ומדעתו וא"כ מבטלו גם הוא בלבבו, אבל חיישינן שמא ימצא בשל הפקר בשלא מדעת הגוי אף דגוי מבטל בשל חבירו י"ל ג"כ כשיודע מהביטול דאל"כ בשלא מדעת לא מהני ביטול וכמ"ש בריטב"א דף מ"ב בד"ה איתביה עיי"ש, וא"כ החשש דישראל יבטל בזוכה מהפקר ואין גוי שיראה שיבטלו וא"כ הוי חשש דאורייתא שפיר דילמא אגביה וכו', ועיין בריטב"א שהוכיח דף מ"ב שם דמהני זכיה באיסורי הנאה מדאי' מדאגבהה וכו' עיי"ש ואם כמ"ש במג"א מדאגבהה וכו' לענין אחריות בשל הגוי מיירי וא"כ אין למידק זכיה משם.
אמנם מ"ש בריטב"א הנ"ל דמדאורייתא לא אמרו שאין לע"ז של ישראל בטילה אלא בשעבדה על ידו או ע"י שלוחו וכו', הנה מ"ש ע"י שלוחו צ"ע דהאי דמצינו שלוחו הוא במס' ע"ז נ"ג ע"ב דאמרינן דא"י ירושה מאבותינו ואין אדם אוסר שאין שלו אלא מדפלחו לעגל גילו דעתם דניח"ל והוי שלוחייהו דישראל עיי"ש כבר כתבתי לעיל דלאו דוקא שליחות ממש דאין שליחות לגוי מדאורייתא לכ"ע, אלא דהפי' דברשותו עבדו ולא הוי שאינו שלו ולא שייך לא כל כמינך וכו' אבל שיהיה עי"ז כע"ז שעבדו ישראל בעצמו לא ידעתי מנ"ל משם דכיון דלא שייך שליחות ממש בזה, ומנ"ל שלא יהני ביטול עולמית כעבדו ישראל.
אמנם מפורש שם בגמ' ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו אלא מדפלחו וכו' וברש"י מכדי וכו' ליכפינהו לנכרים וליבטלינהו שליחותיהו עבדי הילכך היא ע"ז של ישראל ואינה בטילה עולמית עכ"ל ועי' מ"ש לעיל בה"ג בזה, ונראה דלא צריכין שתעבוד ממש והסכמה לעבודת הגוי הוי בכלל ושם בסתר ולענין זה גלוי דעת דניח"ל מהני וצ"ע.
גם יש לעיין כיון דמצוה בשריפה מדאורייתא אם לעשות כן לבטלו ע"י הגוי ולא עדיף לו לקיים המ"ע דשריפה ועי' מ"ש בחמץ שלא לבטלו קודם השריפה לקיים מצות תשביתו, ומקושית הגמ' דמקשינן בביטול בעלמא וכו' דלפ"ז נאמר התורה אמרה דמצותו בשריפה, ועי' בריטב"א שכתב דלאו מטעם שהניחו אותם הוי ביטול עיי"ש וכן נראה מרש"י שכתב לכפינהו ולבטלנהו, וגם התורה צריכה לומר באם לא ביטלם שצריכה שריפה ועל כרחן קושית הגמ' מדלא פי' התורה ואמרה ואשריהם תשרופון ואלה דמעיקרא לא היו נודעים ומשום ספק נאמר שיכופו לבטלם ולא צוה התורה על הספיקות אף די"ל דאסורות מהתורה מ"מ מ"ע דשריפה לא נאמר עליהם ועל כרחך על הודאי ואלו דגילו דעתייהו וכו' וי"ל לפ"ז לעשות המ"ע קודם וטוב מלבטלו ע"י גוי וזה בודאי ע"ז ולא בספיקו וצ"ע עוד ועי' מ"ש להלן בהל' י"א עיי"ש, וע"ע בס' שער המלך פ"ח ה"א מהל' לולב מה שהאריך בדבר הסמ"ג הנ"ל והעיר כמה דברים ממ"ש בשם הנ"ל ובשם הריטב"א עיי"ש.
גוי קטן או שוטה אינו מבטל עכו"ם, וגוי שביטל עכו"ם בין שלו בין של גויים אחרים בע"כ [וכו'] הרי זו בטילה ובלבד שיהיה הגוי המבטל עובד עכו"ם אבל מי שאינו עובד עכו"ם אין ביטולו ביטול. הנה כתב רבינו בין שלו ובין של אחרים בע"כ וכיו"ב בר"ן דבע"כ מהני גם בשל הגוי המבטל עיי"ש, ולכאורה יש להבין דהנה בענין הביטול חזינן דאזלינן בתר מחשבת המבטל וה"ט דמכירה דהוי ביטול וכיו"ב וגם בלי מעשה בהדבר אבידה אם לאו דמימר אמר דהמוצא יעבדנו וישראל ימכרנו לגוי כדאי' בגמ' הוי ביטול במחשבה בלבדה, ונהפוך נשתברה מאליה כיון דל"ל הוכחה שביטלה לא מהני וכמ"ש ברש"י במס' מעילה י"ד ע"א דלא בטלה הגוי בפירוש עכ"ל, ובמל"מ הוכיח מזה דאומדנא לא מהני רק בגלוי דעת בפירוש עיי"ש, וא"כ בביטל בע"כ דליכא שם גלוי דעת ממנו ונהפוך שצריכין לכופו ע"ז והביטול הוי כנשתברה מאליה דלא מהני לר"י ודקיי"ל כותיה, ועי' בתוס' דף מ"ד בד"ה כאן כתבו לחלק בעבודת כוכבים בין של מתכות ושל עץ ועיין בפני משה שמפרש בירושלמי שהוא כן דבזה שייך שריפה ובזה לא עיי"ש, אבל במל"מ הביא בשם ס' מעשה חייא דבשל מתכות דחוזר למקומו לא מהני בע"כ עיי"ש, וא"כ נראה דבדעת המבטל תליא דאף באונס אמרינן דמבטלו בלבו רק באפשר לתקנו לא מהני באונס, ויש להבין למה נאמר בכפיה דמבטלו בלבו בכה"ג מקשינן בעלמא על כופין אותו וכו' ומ"ש שם לא שייך כאן, וכיון דנשתברה מאליה לא מהני למה יהני באונס, והנראה מזה דוקא בנשתברה מאליה לא אמרינן איהי נפשה לא מצלה, אבל בנשתברה ע"י אדם דרך בזיון לבטלה שייך לומר מימר אמרו וכו' אף לר' יוחנן ולכן יש לחלק בין במתכות דלא הוי ביטול לעולם דאפשר בתיקונו, אבל לפ"ז יקשה גם לר"י למה אין ישראל מבטל ע"ז של עכו"ם כמו לריש לקיש והיה נראה גם לר"י לומר משום דרבא כדאיתא לעיל מ"ב ע"א ועי' בתוס' במס' ע"ז ס"ד ע"ב בד"ה מסתברא דפלח מבטל דהאי כדרבא לר"ל בלבד ולמ"ש על כרחך הטעם לכו"ע משום האי דפלח מבטל דבביטל ע"י הישראל ג"כ משום דגוי אומר איהי נפשה וכו' ודפלח מבטל אבל לפמ"ש גם לר"י צ"ל כן ומאי שאין ישראל מבטל ע"ז של גוי יהיה לפ"ז גם לר"י מדרבנן, ועי' במג"א בסי' תקפ"ו ס"ק ה' שכתב וז"ל ול"נ דהא קיי"ל דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם משום גזירה דילמא מגבה ליה והדר מבטל ליה והוי ע"ז של ישראל וכו' עכ"ל ועי' במחצית השקל שעמד עמ"ש דהא קיי"ל וכו' דהרי זה נאמר לר"ל דלא קיי"ל כותיה, ועי' מ"ש ע"ז עיי"ש, אבל למ"ש י"ל גם לר"י צ"ל כדרבא והוי רק מדרבנן וצ"ע, ויש להעמיס בלשון רבינו שכתב בע"כ אע"פ שאנסו ישראל על כרחו הרי זה בטילה וכו' דבא לפרש דאף דהוי ע"י אונס בטילה מצ"ע כמ"ש דאח"ז מבטלה בכה"ג, ועי' במרדכי מובא בשו"ע קמ"ו סעיף ז' בהגה עיי"ש ומ"ש בב"י וד"מ בזה ומובן עם מ"ש.
מי שאינו עובד עכו"ם וכו' ותקרובות עכו"ם אינה בטילה לעולם. ועי' בכ"מ בשם הרמ"ך למה לא כתב דיש תקרובות דיש לו ביטול היכא דלא משתבר כעין פנים כדחזינן בגמ' באבני מרקוליס בטלן גוי עיי"ש. ועי' במרכבת המשנה עיי"ש, ומפורש יצא בריטב"א דבמרקוליס זרקו לתקרובות ולע"א עצמה, ומה שאינו כעין פנים מהני ביטול משום הע"ז דבו עיי"ש וא"כ ליכא תקרובות דיש בו ביטול דגם במרקוליס משום הע"ז בטולו.