דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ז
דבר שאין בו תפיסת יד אדם שנעבד כגון הרים וכו' אע"פ שנעבד עצמו מותר בהנאה צפוי אסור בהנאה והנהנה בכל שהוא מהן לוקה שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכל צפוי עכו"ם הרי הן בכלל משמשיה. ועיין בכ"מ אף דאינהו לא מתסרי גזה"כ דע"ז מיהו הוי ותלוש שעליהם כשאר ע"ז בתלוש עיי"ש.
ועי' בתוס' במס' ע"ז מ"ה ע"א בד"ה אלוהיהם מחלוקת דר"ת ורש"י אם ההרים בכלל ע"ז ותקרובות אסורין עיי"ש ובד"ה תנא הקשו לרש"י מאי שנא בצפוי יהיה אסור ותקרובות מותר ותירצו דנעבד הצפוי ג"כ עיי"ש והנה רבינו שכתב וכל צפוי עכו"ם הרי הן בכלל משמשיה, נראה שאינן נעבדין ואם גם נעבדין בכלל ע"כ תורת משמשין עליהם, ועל כרחך דכר"ת ס"ל ולפ"ז גם תקרובות ההר יהיה אסור אשר לא נתפרש בדברי רבינו, וראיתי בס' מעשה רוקח שכתב דדעת רבינו כרש"י דתקרובות מותר שלא אסר כאן רק הצפוי עיי"ש, ואיננו מבין דא"כ למה כתב דהוי בכלל משמשי ע"ז דלפ"ז צריכין לומר דהוי נעבדין וכמ"ש בתוס' הנ"ל, ואולי נוכל לפרש בכונת רבינו לתרץ קושית התוס' שם דלא תחמוד בנוי נאמר וע"ז כתב דצפוי בכלל משמשין ונוי שלה דנכללו בכלל לא תחמוד וכו' ועם כל זה רק בנעבד אסור בצפוי הר אבל נראה לדוחק לפרש כן, ועיין בנודע ביהודה ח"א סי' א' שהוכיח לומר דצפוי אינו בטל להדבר בעצמו אם עיקר השמוש בהצפוי עיי"ש, והנה בע"ז בצפוי אמרינן דנאסרה ותליא לפ"ז אם אמרינן דהר הוי ע"ז כדעת ר"ת רק הצפוי בתלוש אסור והר במחובר וא"כ לא יקשה מצפוי ע"ז לדעת הנוב"י אבל לרש"י דא"כ כמ"ש בתוס' בנעבד הצפוי ג"כ ולא אמרינן דבטל לגבי הר אף בשאינו ממשמש על גבי צפוי ועיקר השמוש על הצפוי צ"ע.
אמנם אחרי רואי י"ל דכונת הרמב"ם במ"ש הרי הן כמשמשיה דילפינן במס' ע"ז נ"ב לאסור אף במחובר ועי' בתוס' שם בד"ה תנהו שכתבו לחלק בין תקרובות במחובר דלא מצינו בקרא רק בתלוש, משא"כ במשמשים דנאמרים במחובר עיי"ש, וא"כ דעת רבינו דצפוי בכלל משמשיה ונאסרים אפי' במחובר אף דתקרובות מותר, ולפ"ז לא צריכין לומר כמ"ש בכ"מ דס"ל דהר אסור בהנאה וזה היה נראה כמ"ש בס' מעשה רוקח, ועיין בשו"ע בסי' קמ"ה סעיף ב' דעת רבינו ירוחם דתקרובות הר מותר ומשמשי הר כצפוי ואסור עיי"ש, הנה שם כתב ההיפוך מרבינו שהוא מדמה צפוי למשמשין ושם נדמה משמשין לצפוי וכנראה בצפוי שאינן נעבדין לא נדע רק ממשמשין עמ"ש בתוס' הנ"ל, ועי' ברבינו שכתב אף בלא נעבד הצפוי נאסר, וצ"ע על הכ"מ שכתב להרמב"ם דס"ל דהר ע"ז מיהא הוי כדעת ר"ת דבלתי מבורר כן לפמ"ש.