דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ו
כיצד מאבד עכו"ם ושאר דברים האסורים בגללה כגון משמשיה ותקרובות שלה, שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח. ועיין בכ"מ, ובמל"מ בשם תוס' חולין פ"ח וברשב"א דבעינן שריפה קודם שחיקה כמו שהיה בעגל כן כל ע"ז תחילתה בשריפה עיי"ש, ועי' בסה"מ לרמב"ם עשה קפ"ה והוא שציונו לאבד ע"ז ובתיהם כולם בכל מיני האיבוד והשחתה בשבירה ושריפה והריסה וחיתוך בכל מין שיהיה יותר מופלג ויותר ממהר בהשחתות והכונה שלא נניח להם רושם והוא אמרו ית"ש אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וכו' כי את כל מזבחותיהם תתוצון וכו' עכ"ל.
ומקרא קודש נאמר ואשריהם תשרופון, ומזבחותיהם תתוצון וכו' הכל לפי השייך לו ובעגל שכתבו בתוס' אף דהוי מתכות עם כל זה היה בשריפה ולכן לא הביאו מאשריהם תשרפון, ומלשון כל ע"ז תחילתה בשריפה נראה דאם על צד האפשר בשריפה אף במתכות וכיו"ב צריך שריפה, ועיין במס' ע"ז דף נ"ב ע"א מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה שנאמר לא תטע וכו' מה מזבח וכו' אף אשירה טעון גניזה, ובפי' גניזה עי' בתוס' שם בד"ה מה שפי' ביעור בלי הנאה עיי"ש.
ועיין בריטב"א שכתב גניזה או מטיל כו' או זורה וכו' לר"י או כרבנן, ובמס' תמורה ל"ד ע"א כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשירה, ובתוס' ל"ג ע"ב בד"ה הנשרפין והא דאמר אשירה אסורה לעולם אע"פ שהזקיק הכתוב לשרפו היינו וכו' לא ידבק וכו', ובלשון הרמב"ם שעמד בכ"מ יש ג"כ לפרש או שוחק בדבר דלא שייך שריפה או שורף בשייך שריפה ועם השריפה להטיל לים ובכלל גניזה הוי הטלה לים או לרוח ומשונה משאר הנשרפין ממקרא דושם בסתר ועיין בכ"מ להלן ה"ט שעמד על הגניזה שכתב שם וכנראה כמ"ש הגניזה הנלמד מושם בסתר בע"ז של ישראל, אבל בע"ז של גוי רק שריפה דלא נאמר ושם בסתר.
וראיתי במרכבת המשנה שכתב דלצדדין קתני בשל עץ שורף וא"צ לזורה לרוח, ובשל מתכות שא"א בשריפה זורה וכו' וכתב דאשירה דאפשר אסור רק בשל ישראל ולא בשל גוי דהוי לכו"ע ביטול עיי"ש, ולענ"ד נראה וכמ"ש מתוס' דגם בשל עץ דבעינן שריפה צריך ג"כ בע"ז של ישראל גניזה וזה במטיל לים או זורה לרוח, רק בשל גוי די בשריפה כמ"ש ומ"ש בשל גוי אפרה מותר אף למאן דס"ל נשתברה מאליה אסור גם אנכי כונתי לזה וכתבתי בזה במקו"א, ולהלן נדבר בזה אי"ה ובפ"ח ה"א מהל' לולב כתב דנראה גניזה היינו קבורה והביא דברי רש"י שכתב דכשהיא שלימה גנוזה בקרקע עכ"ל עיי"ש דף נ"ב ע"א במס' ע"ז, ועי' בתוס' יבמות ק"ג ע"ב בד"ה סנדל שהקשו בע"ז של ישראל האיך שייך כתותי מכתת וכו' דצריך גניזה ותירצו דמהאי טעמא כתותי וכו' אי נמי בע"ז של נכרי שעבדה לדעת ישראל דלא שייך ביטול וטעונה שריפה עיי"ש, אבל מדברי הרמב"ם נראה דגניזה עם שריפה ובים או לרוח אח"כ וכמ"ש, וכנראה דעת התוס' במס' חולין המובא במל"מ ודעת התוס' במס' ע"ז נ"ב ג"כ כן ושלא כדבריהם במס' יבמות וצ"ע בזה כי נפק"מ לדינא ועי' במרכבת המשנה בהל' לולב פ"ח ה"א מ"ש בזה, ובמל"מ תמה על הטור קמ"ו על שלא כתב שצריך שריפה קודם השחיקה, והנה תליא בסברת התוס' בכמה מקומות, וכמ"ש בדעת התוס' דשוחק וכו' אחר השריפה ע"כ הזורה לרוח או מטילן לים משום גניזה דשייך בע"ז של ישראל, ובמס' יבמות שכתבו להיפך ואולי הטור בשיטה זאת הלך וצ"ע. ועי' במרכבת המשנה הל' חמץ ומצה פ"ג הי"א מירושלמי פ"ג ממס' ע"ז עיי"ש.