דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ה
אבן וכו' מי שהיה ביתו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו וכו' היה הכותל שלו ושל עכו"ם ידון מחצה על מחצה וכו'. ובכ"מ כתב כפירוש רש"י שהבית עצמו נעבד עיי"ש, ובמרכבת המשנה העיר ע"ז דרבינו כתב בפ"ו הל' ה' מאבות הטומאות דבית ע"ז הוי משמשי ע"ז עיי"ש, והנה עי' ברש"י ובר"ן ובריטב"א שכולמו כתבו לתלות באינו מכיר עצים ואבנים בברירה עיי"ש, ובלתי מובן למ"ש בתוס' בכמה דוכתי היכא דניכר מתחילה כמו באיסור והיתר לא שייך ברירה וא"כ בכה"ג אף דעתה בלתי ניכר משום התערובות מעיקרא היה מבורר החלק של ישראל וגוי וא"כ הוי כתערובות איסור והתר, ועי' בר"ן וריטב"א דמסתמא דעתם שיהיה חציו לזה וחציו לזה לישראל משום האיסור וגם לגוי ניחא לעבוד בשלו ואינו דומה לשאר שותפות דעלמא, וגם ממ"ש במכירו דוקא מותר וא"כ נראה דהיה מובדל הצד של ישראל של ישראל ולשל נכרי לנכרי וא"כ האיך שייך ברירה בכה"ג וצ"ע.
כונס לתוך שלו וכו'. ובגמ' איתא ארבע אמות ועיין בריטב"א שכתב בטעמא דד' אמות לאו דוקא עיי"ש. ועי' בתוס' יו"ט דיש נוסחאות דליתא ארבע אמות עיי"ש, ועי' עוד בתוס' יו"ט שהשיג על הברטנורא שכתב אבניו ועציו ועפרו מטמאין ואפי' חלקו של ישראל לפי שאין ברירה והקשה דהרי טומאת ע"ז מדרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה וכתב אולי משום חומרת ע"ז אין ברירה, ובתוספות חדשים שם מדייק בלשון הרמב"ם דס"ל יש ברירה בדרבנן עיי"ש, ולא ידעתי למה לא נפרש במכיר אבניו ובאין מכיר כמ"ש בכה"ג לא שייך ברירה דהוי איסור והיתר שנתערבו, וכנראה דעתם דהוי כשותפות דעלמא ששניהם שוים וחלקם בלתי נודע ומובדל אבל כמ"ש בשם הריטב"א בשל ע"ז בשותפות עם ישראל לא אמרינן כן כמ"ש לעיל בשמו וא"כ לא שייך ברירה.