דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ב
מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן נטלן בידו והשתחוה להן אסרן. ועיין בראב"ד, ובלח"מ בה"א עמ"ש שם ואת המעיינות הנובעין לרבים עיי"ש, ובש"ך בסי' קמ"ה ס"ק ב' ובנה"כ שם להחליט דבתלושין אפי' רבים נאסרין ועי' בפר"ח מ"ש ע"ז ובריטב"א במס' ע"ז דף נ"ג ע"ב דברבים בהפקר אין אדם אוסר שאינו שלו וכ"כ בשם הרמב"ן עיי"ש, והדק היטב במרכבת המשנה דבאיכא תפיסת יד דטפחינהו הוי ממילא של יחיד ותלושין ובלא"ה בכל גוונא שרי עיי"ש ובפר"ח, ובחידושי כתבתי בשוחט לשם הרים לדעת ר"ת דהוי תקרובות ע"ז יקשה דסתם הרים הוי של רבים וגם למה לקרא דאלוהיהם על ההרים למאן דס"ל אפי' אבני הר מותרין וצ"ל דמיירי בהרים שהמה שלו ובירושלמי שמקשה מהר המוריה י"ל כמ"ש במס' ע"ז מדפלחו וכו' הסכימו עמהם ר"ש נ"ג ע"ב עיי"ש, וכמ"ש לעיל לחלק בין תקרובות לנעבד י"ל בשל הפקר ג"כ שייך נעבד ולא תקרובות שאינו נותן משלו וצ"ע.
אבני הר שנדלדלו ועבדן במקומם מותרות שהרי אין בהן תפיסת יד אדם. ועי' בראב"ד ובכ"מ ובש"ך בסי' קמ"ה ס"ק א' דבירושלמי פ"ג הל' ה' מוכח כדעת רבינו עיי"ש.
והנה למ"ד דאסרי איתא בגמ' מ"ו ע"א ומאן דאסר להכי כתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו דאע"ג דאתי מדינא להתירא לא תתיא וברש"י להכי כתיב וכו' דאע"ג דאתא מדינא להצד השוה להתירא וכו' דמשמע כל דרשות שאתה דורש בע"ז לא תדרשם אלא לשקץ ולאסור ואין לך להתיר בו אלא מה שהתיר לך הכתוב בפירוש עכ"ל, ונראה מזה בע"ז בכל חשש וספק ניזל לחומרא דבכלל שקץ וכו' לרחק מכל ספק בע"ז וא"כ אף לדעת הרמב"ם בעלמא ספיקא דאורייתא מתורה לקולא בע"ז לחומרא והנה הוא פוסק כמאן דשרי אבל יש לעיין לראב"ד בספק בע"ז דאתחזק התירא וכיו"ב אם ניזל מהאי טעמא לחומרא דמאי שנא באין מפורש [להיתר] בתורה ויש לנו למודא דסמכינן ודרשינן בעלמא ובע"ז לא, משאר ספק וחשש במציאות ואפי' בחזקת היתר וכיו"ב וצ"ע, ועי' בריטב"א במס' ע"ז דף מ' ע"ב בד"ה אמר ר' יצחק שנראה להיפוך עיי"ש, ועי' בב"ח בסי' קמ"ה דהאי דרשא דשקץ וכו' לענין לא תיתא [היא] מדרבנן עיי"ש.