דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה יז
עכו"ם שהיה לה מרחץ או גינה נהנים בהם שלא בטובה ואין נהנים בהם בטובה, היה לה ולאחרים נהנין בהן אפי' בטובת כהניה ובלבד שלא יתן שכר. וברמב"ם דפוס ווינציא עם המעשה רוקח איתא שם "נהנין שלא בטובת כהניהם ואין נהנין מהם בטובתם וכו'" וכן כתב במרכבת המשנה בשם דפוס ישן.
דעת הרמב"ם שלא כדעת רש"י שפי' בשכר לכומרים, ובירושלמי מובא בר"ן מפורש כרש"י, ובר"ן מפרש דברי רש"י דלא הוי איסורו רק מדרבנן במקח בפחות משוויה וכמ"ש ברש"י הנאה פורתא ודייק מלשון הירושלמי דאפי' בשכר גמור בלה ולאחרים מותר ופי' ברמי על אפיה דלוקח כמו דמצינו במודר הנאה כן והכל מדרבנן ולכן באם היה לה ולאחרים מותר, וי"א בר"ן שם דרק משום מראית עין גזרו ולכן בירושלמי ולחד לישנא דגמ' וכן דעת הרמב"ם להלכה לקולא בב' לשונות.
ולראב"ד ורמב"ם משום החזקת טובה אסור ובר"ן מפרש שלא יבוא למשוכי להם, ובמל"מ כתב במחזיק טובה הוי נהנה וכו' ולא ידעתי למה נחה דעתו במ"ש הר"ן וכתב מתחילה דלא ידע טעמא ועי' סנהדרין כ"ו ע"ב אוכלי דבר אחר פסולין לעדות וברש"י שם מקבלי צדקה מעכו"ם ועי' ברמב"ם פי"א הל' ה' מהל' עדות, ושם נראה משום בזיון מחלקינן בין בפרהסיא עיי"ש, אבל מכומרים שייך בכל גוונא אתי לאמשוכי כנודע וזה צריך טעמא למה בשל כומריו ושל אחרים נהנים אפי' במחזיק טובה לכומרים, וכנראה דהנה במס' סנהדרין כתב רש"י דהוי חילול השם בפרהסיא ובאי אפשר איתא שם חיותא הוא, ונראה משום שהיה מדרכם ליתן צדקה ומתנות להמשיך לעבודתם כנודע גם עתה, ולכן הוי מראית עין אף למקבל מהם מבלי אשר יהיה דעתם לכך ולכן בא"א משום חיותא מותר ורק בפרהסיא אסור משום חשדא ושלא ליתן יד לקרב אצלם ולקבל מהם למשוך אחריהם, ולכן אם היה שלהם ושל אחרים לא שייך חשד דנכרים שאינן כומרין אין מדרכם להמשיך לעבודתם וליתן מתנות עבור זה.
ובדעת הירושלמי למ"ש בר"ן בשכר אף בשל ע"ז מותר ומטעמיה שכתב שם דמקח באופן דרמי וכו' לא מקרי מהנה עיי"ש אבל בריטב"א פי' בירושלמי כמו כן בכומרים ולא בע"ז עיי"ש.
אמנם לכאורה בשכר לא שייך החזקת טובה ודעת הרמב"ם בשכר בכל אופן אסור, וצ"ל בפחות משוויה הוי החזקת טובה ובשוויה הוי מהנה לכומרין דג"כ אסור מדרבנן כמ"ש ז"ל דלפעמים יתנו מחלקם לע"ז, אמנם דעת הטור בשם ר"ת באינו מחזיק טובה אפי' בשכר מותר ועי' במרדכי בלוקח לא שייך מהנה דאם לא הוא יקחנו אחר אבל דעת הרמב"ם בשכר בכל פעם אסור ועי' בב"ח בסי' קמ"ג שכתב דגם לרש"י כן ומשו"ה בדף מ"ד ע"ב כתב משום החזקת טובה דשם היה באופן הזה ובדף נ"ב כתב בשכר עיי"ש, וצריך פי' לפ"ז בשלה ושל אחרים מותר אפי' בשכר ובזה לא כרמב"ם דאוסר בשכר בכל גונא, ועי' במל"מ.
ולעובדיה דאמרינן דמותר כתב ברש"י שכר פורתא ונראה דשכר גמור גם לזה אסור, וכמ"ש בר"ן לדייק בלשון פורתא שכתב ברש"י ובשו"ע שלא נאמר רק מהחזקת טובה בלבד ועי' בטו"ז ויש להחמיר בשניהם וא"כ בעובדיה בשכר גמור יהיה ג"כ אסור ובש"ך בס"ק ה' פי' בלשון והטובה היוצאת מהם היא לכהנים כפי' רש"י בשכר ולדעתו נראה מה"ט הוי דאורייתא עיי"ש, וא"כ גם לעובדיה בפורתא דוקא, ובפי' עובדיה, בלבוש [כתב] המשרתים ובש"ך בס"ק ו' חולק ע"ז שהוא נגד פי' רש"י ור"ן עיי"ש.