דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה טז
המוצא כסות וכלים ומעות בראש ע"ז אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרין ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין, כיצד וכו' מצא בראשו דבר שכיו"ב קרב לגבי המזבח ה"ז אסור, במד"א וכו' חוץ למקום עבודתו אבל וכו' בפנים בין דרך כבוד בין דרך בזיון בין דבר הראוי לפנים וכו' כל הנמצא בפנים אסור אפי' מים ומלח וכו' ופעור וכו'. ועי' דף נ"א ע"ב ברש"י ובתוס' שם בד"ה אפי' דלרש"י בשל נוי אסור משום לא תחמוד כסף וקרב למזבח בפנים משום תקרובות ובתוס' דהכל משום תקרובות ובחוץ לא שייך לתקרובות רק של נוי, בפנים אפי' שאינו של נוי עיי"ש, ועי' במרכבת המשנה דמתרץ קושית הרמ"ך דלמה לא כתב דבעינן בצרן מתחילה לכך כדאיתא במס' ע"ז דף נ"א ע"א, דהתם קאי מטעם תקרובות וצריך כעין זביחה אבל כאן משום נוי ותשמיש עי' שבאר היטב דבריו ונסתייע מהירושלמי ועי' בריטב"א שם, ועי' בר"ן דבבלי וירושלמי פליגי בזה עיי"ש, וכיו"ב בקרית ספר למבי"ט בדעת רבינו עיי"ש, והנה זה של נוי הוי בכלל תשמיש ויש לו ביטול בשאינו עומד לתקרובות ודעת הרמב"ן בסה"מ הנ"ל (כרש"י) בנוי משום לא תחמוד וכו' וכדעת רש"י.
והנה בפי' תקרובות כתבו בתוס' ע"ז דף ל"ב ע"ב בד"ה והיוצא דבתקרובות כעין פנים מודו רבנן לר' יהודה בן בתירא ופליגי בבשר היוצא דמיירי שאינו זבוח אלא שמביא דרך דורון ומשו"ה קתני מפני שהוא כזבחי מתים וכו' ולא זבחי מתים ממש עיי"ש ומ"ש בשם ר"י שם, וא"כ לפ"ז דרך דורון לר"ת מותר ולר"י אסור, ועי' בתוס' במס' ע"ז נ' ע"א בד"ה בעינן עיי"ש, ובהמ"מ בפ"ד מהל' יבום וחליצה הל' כ' סנדל של תקרובות עכו"ם ושל עיר הנדחת וכו' חליצה פסולה שהרי אין עומד להלך בו, ובהמ"מ שם ופי' תקרובות עכו"ם כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעל מעורה אבל אם הקריבו סנדל ומסרהו לפנים לשם דורון אין זה תקרובות עכו"ם שאין תקרובות אלא המשתפך כעין פנים וכן מתבאר מדברי רבינו שהכשיר אותו שמניחין ברגלי הצורה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל ועי' במס' יבמות דף ק"ג ע"ב סנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשירה של תקרובות ע"ז וכו' לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה, וברש"י של ע"ז שנועלין אותו לצלם ברגליו וכו' עכ"ל ובד"ה של תקרובות ע"ז, שהקריבו ומסרהו לפניו לשם דורון וכו' עכ"ל, הנה לדעת רש"י באופן שנועלין ברגלי הצלם הוי משמשין ולדורון הוי תקרובות שלא כדעת הרב המגיד, ולהרה"מ לדורון אסור אבל לא הוי כתקרובות ויש לו ביטול וזה לא כדעת התוס' הנ"ל בשם ר"ת דלדידיה מותר לגמרי וגם לא כדעת רש"י ור"י והוא דעה שלישית, וי"ל ביוצא במס' ע"ז שם הוי כביטול ובסנדל שם מיירי בלא ביטלו וא"כ דעת הרה"מ כר"ת, וברשב"א שם חולק על רש"י דלא שייך דורון והקדש לע"ז ופי' ששחטה לע"ז ועשה סנדל ממנו כמ"ש בהה"מ ולדעת רש"י במה שנעלו לצלם הוי כמעשה ולא הוי כהקדש דהוי הזמנה בלבד.
ונראה במ"ש ברש"י במס' זבחים דף ע"ד ע"א טבעת של ע"ז שנתערבה במאה וכו' ונפלה אחת מהם לים הגדול וכו' וברש"י טבעת של ע"ז, שמתקשטות בה ע"ז עכ"ל, ובשיטה מקובצת שם בשם רש"י כ"י טבעת של ע"ז של תקרובות ע"ז עכ"ל, ותליא בהנ"ל דבתקרובת לא שייך בטבעת להנ"ל, ועיין בב"י בסי' קמ"ב בב"ה בשם הרשב"א עיי"ש ובמרדכי ריש פ' ר' ישמעאל עיי"ש ועי' בס' יד המלך לעיל ה"ב בדעת הרמב"ם בזה עיי"ש, ומ"ש רבינו פה אם מצאו בפנים וכו' בין דבר ראוי למזבח וכו' אין הכרע דס"ל כהרה"מ הנ"ל למ"ש במרכבת המשנה דהוי משום משמשין ונוי דמדרכם אף בדברים כאלה עיי"ש ומשו"ה לא צריך משתבר ובצרו מתחילה עיי"ש אין כונתו משום תקרובות בזה, אמנם בטבעת לא שייך תקרובות לכו"ע דלא הוי כעין פנים עי' ע"ז נ' ע"א ובתוס' שם בד"ה בעינן עיי"ש, והנה דעת הרמב"ם דוקא בראשו של ע"ז ועי' בכ"מ דדייק מלשון ראשו ולא אצלה עיי"ש, ועי' מ"ש לעיל ה"ו בספק ע"ז דמוקמי אחזקת היתר אם לא כמ"ש לעיל, ולכן צריך הוכחה דבראשו שהיא משל ע"ז.
וכן אבני מרקוליס אבן הנראית שהיא עמו אסור בהנאה. הנה בגמ' בע"ז דף נ' במוקרבות דאיכא למימר מיניה נפל לכו"ע אסור וכו' רבנן סברי וכו' נראות עמו אסורות וכו' וברש"י נראות וכו' מקורבות וכו' ובירושלמי איתא רבנן אמרי משום רגלי מרקוליס וכמה וכו' נ' אמה עיי"ש ובריטב"א, ויש לעיין למה ניחוש דמיניה נפל ולא ברובא דעלמא למאי דקיי"ל רוב וקרוב אזלינן בתר הרוב וכמ"ש לעיל הל' י"ב דדעת הרמב"ם אפי' באיכא חזקה דכאן נמצא מסייע לקרוב אזלינן בתר הרוב.
ויש ליישב עמ"ש בסמ"ע בסי' רנ"ט סק"ו מובא בתבואות שור בסי' ס"ג ס"ק ב' למה אזלינן בתר רוב השוק נגד רוב העיר דדוקא גבי רוצח דבמקום ההורג לא נתחזק מי שכיח כאן יותר ואתה בא לומר מסתמא בא הרוצח מעיר הקרובה ולא משום דשכיחי כאן טפי ע"ז אמרינן דניזל בתר רובא דעלמא ואם הוי ידעינן דבהאי בקעה שכיח יותר מעיר הקרובה מרובא דעלמא הוי אזלינן בתר העיר הקרובה משא"כ ברוב השוק מאי אכפת לן ברוב העיר ואנן נדע דרוב מהשוק ומיעוטו מהעיר וא"כ הרובא במקום הקרוב עיי"ש, וא"כ י"ל במרקוליס ג"כ דלא שכיח באותו מקום אבנים מעלמא רק למרקוליס וא"כ הוי הרוב והקרוב ביחד, וברמב"ם הוסיף על לשון הגמ' דאיתא הנראית עמו והוא כתב הנראית שהיא עמו וכו' דמורה ביותר שיש לנו הוכחה שהיא משם וממנו, ומדויק לשון וכן אבני וכו' שכתב דאין לו שייכות לעיל ועל דרך זה שייך לעיל שכתבו דצריך שיהיה בראשו של הע"ז דוקא וכמ"ש דאית לן הוכחה ובלא"ה מספיקא אוקמי בחזקת היתר וכמו כן בזה וכן אבני וכו' הנראית שהיא עמו קרוב ושכיחי דהוי רוב וקרוב ביחד אז חיישינן לאסור.
ועוד הערה אחת בהלכה זאת במ"ש לעיל הט"ו באיסור הנאה בתקרובות לדעת רש"י מאבד וכו' ראיה לזה ממשנה דמס' ע"ז דף מ"ד ע"ב אמר ליה כתיב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכו' לא נאמר אלא אלוהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאין נוהג בו משום אלוה מותר וברש"י לא נאמר בתורה לאיסור אלא אלוהיהם דכתיב אבד תאבדון וכו' עכ"ל. הנה הוא אמר מלא ידבק וכו' והוא השיב מאבד וכו' אבל למ"ש מאבד וכו' נכלל איסור הנאה וכיון דלא נאמרה רק בדרך כבוד ולא בזיון כמו כן בהנאה ומובן עמ"ש לעיל.