דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה יג
נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור יוצן ואח"כ יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בו אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה. ועי' בכ"מ שהקשה לדעת הרמב"ם דזה וזה גורם מותר רק ס"ל שבח עצים בפת אסור א"כ בישן דהוי זה וזה גורם הו"ל לפרש דמיירי באבוקה כנגדו עיי"ש, ועיין בטו"ז בסי' קמ"ב ס"ק ד' שדעתו לדעת הרמב"ם וכיו"ב דבע"ז זוז"ג אסור ומחלק בין זוז"ג המוכרח בגורם האיסור ובין רק המסייע בלבד עיי"ש, ובש"ך בס"ק י' כתב בע"ז דעפרו אסור וגם חום התנור בגדר גחלתו כנראה במס' פסחים ע"ה ע"א והביא תוספתא בפ"ק דערלה תנור שהסיקו בקליפי ערלה אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה ובישל בגחלים מותר אפה בכולם מותר חוץ מעצי האשירה עכ"ל עיי"ש, ונראה מ"ש בכ"מ בשם הרמ"ך בע"ז שאינה בטילה בשל ישראל לעולם עיי"ש ג"כ הכונה דאפי' אפרן אסור או כדעת הטו"ז בע"ז אפי' זה וזה גורם אסור.
אמנם כנראה דעתו לחלק בין ע"ז של ישראל לשל נכרי, כמ"ש מלשון נטל ממנה עצים וכו' דע"ז של ישראל, ואף הוא נעשה זבל וכו' מיירי בשל נכרי ומצאו ישראל עי' דף מ"ב ודעתו כיון דלא שייך שום ביטול לעולם חמיר איסורו לזה וזה גורם ג"כ, ועי' במל"מ פ"ח הי"א לתרץ קושית התוס' על רש"י במס' ע"ז דף מ"ח ע"ב בד"ה התם דנשתברה מאליה הוי ספק והתירו בזוז"ג ובמהריב"ל כתב משום דהוי רק מדרבנן שמא יגביה ישראל כדאי' לעיל מ"ב ובדרבנן זוז"ג מותר לכו"ע עיי"ש, כל זה מסכים לחלק כדעת רמ"ך בין של ישראל שאינה בטילה די"ל כסתמא דמתני' בנטל עצים אפה וכו', גם נראה לענ"ד לתרץ קושית התוס' הנ"ל בכה"ג דשוחק וכמ"ש בתוס' חולין פ"ח דלאחר שריפה וכה"ג שנאבד מהעולם לכו"ע שנשתברה מאליה מותר וכ"ז הכל לחלק בין ע"ז של ישראל ושל גוי, ונפק"מ לתירוץ הש"ך דלא שייך רק בשבח עצים היכי דשייכי ולרמ"ך בכס"מ בשל ישראל מזוז"ג אסור, ועי' ברש"י דף מ"ט ע"א בהאי גינתא דאזדבל שפי' בתקרובות ע"ז עיי"ש, וי"ל דמיירי מסתמא בשל גוי והוי ביטול בכה"ג כמ"ש דבזבל ודאי אומדנא דמבטלו ולכן פי' בתקרובות דלא מהני ביטול ומסכים למ"ש לומר כן אף לר"י, אמנם בירקות דהוי דרך גדילתו כמ"ש ברש"י שם לא שייך איבוד וביטול.
והנה בב"י שכתב דמיירי באבוקה כנגדו והקשה בסי' קמ"ב וז"ל דכיון דגחלת של ע"ז אסורה כמו שנתבאר בסי' זה אמאי שריא בבישלה ע"ג גחלים וצ"ל דכי אמרינן אסורה היינו לכתחילה דוקא עכ"ל, ובטו"ז שם ס"ק ב' הקשה עליו דבמס' ביצה משמע דהוי דאורייתא ועל קושיתו כתב כנ"ל לחלק בין ע"ז לשאר איסורין עיי"ש, גם כתב בס"ק ג' שם בשלהבת קשורה בגחלת דאסורה וכנראה מדאורייתא עיי"ש, והנה להסוברים שבח עצים בפת דרבנן ובע"ז שלהבת מותרת י"ל דהוי רק מדרבנן ומה דנראה במס' ביצה דהוי דאורייתא זה להנות לכתחילה דבע"ז אף גורם אסור מלא ידבק וכו' ואסור להנות בגרמיה דע"ז מדאורייתא אבל בעבר ובישל בגחלת של ע"ז כיון דעיקר הנאה משלהבת ולא שייך לא ידבק וכו' דמע"ז לא נדבק כלל דמדאורייתא בשבח עצים לא הוי כמעורב ממש איסור בו כמ"ש במ"א, גם יש לפרש גחלת של ע"ז אסורה כמו אפרן דאין פירושו לבשל בו רק הנאה אחרת אבל לאפות ולבשל דשייך מקלי קלי וכו' לא ולהנאה אחרת אסורה מדאורייתא אבל בגורם דבישול י"ל מדרבנן, ועיין בשעה"מ בפ"ג מהל' חמץ ומצה שהקשה לדעת הב"י דגחלת של ע"ז מדרבנן א"כ במס' פסחים בסוגיא דהואיל דאיתא עייל עצי אשירה והו"ל לומר דרבי היא דס"ל יש שבח עצים בפת דהרי לרבנן אינו לוקה שאין הנאתו אלא מן הגחלת, וכן הקשה לדעת התוס' במס' פסחים דף ע"ה ע"א שכתבו דאבוקה כנגדו מדרבנן א"כ במס' סוכה ל"ח ע"א דמקשינן למאן דאסר באתרוג של ערלה משום שאין בו דין ממון ומקשינן מאתרוג של תרומה דראוי להסיק תחת תבשילו ולא מקשינן מאתרוג של ערלה דמהתורה מותר ושייך דין ממון בהנאה ובהסקה ולתירוץ א' בתוס' במס' פסחים אזלינן בתר דאורייתא בזה גם מאי מקשינן מע"ז להקדש במס' ביצה הרי בהקדש מדאורייתא בגחלת ובע"ז מדרבנן עיי"ש, ועי' בשעה"מ כאן בה"ד עיי"ש, ולמ"ש י"ל לדעת הב"י ליתן מתחילה עצי האשירה תחת תבשילו הוי אסור מדאורייתא כדרך הנאתו דעצים עומדין להסק ועל הנאה זאת גם בגחלת של ע"ז אסור מדאורייתא רק דעת הב"י בכבר בישל בגחלת של ע"ז וכן דעת התוס' באבוקה אח"ז כי מקלי קלי וכו' ואינה בעינא בעבר ובישל בו אסור רק מדרבנן, ונאמר ליישב במ"ש קושית התוס' במס' פסחים ע"ה ע"א בד"ה וגרפו עיי"ש וכתבתי במקו"א בזה.
ועל דברי רמ"ך הנ"ל ראיתי בס' מעשה רוקח שהקשה ממ"ש רבינו בהל' י"ד שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם ופרה שפטמה בכרשיני ע"ז דמותר משום זה וזה גורם ושם בתקרובות ע"ז דלא שייך ביטול וכמ"ש ברש"י הנ"ל דף מ"ט דבתקרובות ע"ז מיירי עיי"ש.
הנה לדעת רמ"ך ע"כ שנזבלה וכו' מיירי בשל ע"ז שיש לו ביטול ולא בתקרובת ופרה בכרשיני ע"ז נראה דכרשיני אינן הנקרבין בפנים ועי' בתוס' ע"ז ל"ב ע"ב בד"ה והיוצא ובהרב המגיד פ"ד הל' כ' מהל' יבום לחלק בתקרובות ע"ז שהוא כעין פנים ומה שאינו כעין פנים וכדורון בלבד דזה יש לו ביטול דלא הוי בכלל תקרובות.
נתערבה באחרות יוליך דמי אותה הפת לים המלח כדי שלא יהנה בה ושאר הככרות מותרין.