דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה יא
האשרה בין שהיתה נעבדת בין שהיתה עכו"ם מונחת תחתיה אסור לישב בצל קומתה, ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה ואם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה, ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ. בתוס' במס' פסחים כ"ו ע"א בד"ה שאני היכל דלתוכו עשוי שפי' רש"י דאין זה דרך הנאתו והקשו הא לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה אסור ותירצו דמעילה ילפינן בהקש מתרומה והא דאסור לישב בצלה של אשירה דעשויה לצל והוי כדרך הנאה, ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה עיי"ש, ובמס' ע"ז מ"ח ע"ב שהקשו מהיכל לאשירה כתבו בתירוצם הראשון כמו שם שעשוי לצל משא"כ בהיכל וכתב עוד אי נמי חומרא דע"ז שאני עכ"ל.
והנה להטעם דלא כתיב בע"ז אכילה או דעשוי לצל הוי איסורא דאורייתא אבל למשום חומרא דע"ז הוי רק מדרבנן ובירושלמי מפורש כתירוץ התוס' משום חומרא דאיתא שם מפני מה צילה אסור משום שהוא בהנאה, הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר, הרי היכל הרי הוא אסור בהנאה וריב"ז יושב ושונה בצילו של היכל, הוי לית טעמא דלא משום איסור הנאה, ועי' בפני משה דלאו משום איסור הנאה רק משום חומרא דע"ז, והנה מסוגיא דפסחים דמקשינן מהיכל נראה דלא כירושלמי לכאורה אם לא נאמר דגם אשירה לא עשוי לצל וצ"ע.
ויש להבין למה לא נאמר דאסור בע"ז מדאורייתא אפי' אם נאמר דאין אשירה עשוי לצל דהרי כמ"ש בתוס' הנ"ל בע"ז שלא כדרך הנאה אסור וכמו כן בצל של קבר המובא בירושלמי יקשה כן, והנה מסוגיא דמס' ע"ז דמקשינן לא ישב בצלה פשיטא וברש"י דמתהני מע"ז עיי"ש, נראה דלאו מחומרא דע"ז רק מדינא דאל"כ לא שייך לומר פשיטא.
וכנראה דבירושלמי דאמר מחומרא בלבד משו"ה מתיר כמו כן בצל צילה עיי"ש, ובבלי דאוסר בצל צילה ומתרץ בהיכל לתוכו עשוי מקשינן פשיטא דס"ל דאסור מדינא, ועיין בפר"ח ובפ"מ וי"ב ז"ל שכתבו דלכן דעת הרמב"ם להתיר צל צילה דבבלי נראה כב' לשונות ופסק כירושלמי הברור אבל למ"ש בבלי אינו מסופק דמוכח דס"ל דאסור מדינא וממילא י"ל צל צילה אסור.
והנה יש להבין דעת הירושלמי כמ"ש לעיל ועי' בר"ן בשם הראב"ד בצל של בית ע"ז להקל ומובא בשו"ע בסי' קמ"ב ותליא במ"ש, ועי' במל"מ בפ"ה מיסודי התורה שכתב דלפי דברי התוס' הנ"ל דעתם בע"ז ג"כ שלא כדרך הנאתו מדרבנן ועי' בתוס' במס' ע"ז י"ב ע"ב בד"ה אלא דבדברי קבלה כתיב אכילה בע"ז עיי"ש, ודף מ"ג ע"ב ד"ה אמרו עיי"ש ולכאורה הירושלמי מסכים ע"ז, וי"ל דקושית הגמ' פשיטא דעכ"פ שלא כדרך הנאתו מדרבנן אסור, אבל גם זה קשה לומר דצל של אשירה יהי' שלכה"נ דמסתברא שעומדת גם להנות מצלה כדרכי האילנות, והנראה לענ"ד לומר לולא דמסתפינא דהנאת צל הוי כקול ריח ומראה עי' ברש"י פסחים כ"ו דאין בהם מעילה מדאורייתא משום שאין בהן ממש עיי"ש, ובגמ' משני לתוכו עשוי ומותר אפי' מדרבנן, וזה דעת הירושלמי משום חומרא בלבד וגם הבבלי דמקשה פשיטא משום דמדרבנן עכ"פ פשוט לאסרו, וא"כ יש לקיים כמ"ש ז"ל דרמב"ם מתיר צל צילה כדעת הירושלמי דבבלי אינו פשוט לאסרו, ועי' לעיל בה"י שכתב ברמב"ם דשלהבת של ע"ז מותר שאין בו ממש, וי"ל משו"ה כתב בבלי לחלק בין צילה לצל צילה דצילה יותר כמשתמש בגופה דהוי בו ממש מבצל צילה, ומובן מ"ש בצילו של בית דהוי שלכה"נ אפי' מדרבנן לא החמירו בצילו דהוי אין בו ממש, אחרי שכתבתי זאת התבוננתי בלשון הרמ"ך שמביא בכ"מ שכתב צילו מותר בשריגי אילן משום דהוי דבר שאין בו ממש עיי"ש.