דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה ז
צלמי עכו"ם הנמצאין מושלכים בשווקין או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרין וא"צ לומר שברי צלמיהן אבל המוצא יד או אבר מאיבריה מושלך הרי זה אסור בהנאה הואיל וידע בודאי שזה האבר מן הצורות עכו"ם הנעבדת הרי היא באיסורה עד שיודע לו שהגוים עובדיה בטלוה. ועי' בכ"מ דגם לרבנן בצלמים האסורים לדעתם במצאו מותרין מס"ס שמא לא נעבדו ושמא ביטלם עיי"ש, ונראה מסכים כדעת הסוברין שהבאתי בהל' הקודמת מספק נעבד אסור וגם לרבנן במקל וכיו"ב רק משום ספק אסור, אמנם ראיתי ברמב"ן בג' שיטות [חדושיו לע"ז] שכתב וז"ל בד"ה הא דף מ"א אלא דאיכא למימר דסברי וכו' דאפי' למאן דסבר ע"ז שנשתברה מאליה אסורה מוצא שברי ע"ז מותר, מ"ט דאמרינן עכו"ם מזהר זהיר בע"ז שלו ומנטר לה עד רתח עלה ומתבר לה הילכך במוצא אמרינן חזקה עכו"ם תברה ואע"ג דפשיטא לן דאין ספק מוציא מידי ודאי הכא ודאי הוא דחזקה הוא דעכו"ם תברה וכו' עכ"ל, ולפ"ז צריך לומר במצא צורת יד כמ"ש בתוס' בד"ה בעומדין שנראה שכך היו מתחילתן עיי"ש, אמנם לשון הרמב"ם ה"ז באיסורה עד וכו' הואיל וידע וכו' מן הצורות הנעבדות וכו' הרי נראה דלא מטעם חזקה שכתב ברמב"ן רק משום ספק וס"ס הוי התירא במצא צלמים וביד דלא הוי ס"ס אסור בהנאה, והנה ראיתי למ"ש בר"ן דהוי ברוב ע"י גוים לומר דהוי תליא במעשה, אבל לא ידעתי בכה"ג דממ"נ נעשה המעשה אם מאליה או ע"י אדם לא שייך לומר דרובא דתליא במעשה לא הוי רובא אם נאמר מטעם חזקת קמייתא דממ"נ לא שייך בזה, ולמ"ש ברי"ט אלגזי בכורות כ"ט רובא דתליא במעשה דלא הוי רובא רק מדרבנן עיי"ש, ובמקו"א כתבתי שאינו מטעם חזקה שלא נעשה המעשה דהרי רובא וחזקה רובא עדיף רק דרוב מצ"ע נגרע שאין במציאות בלעדי ניגוד מהחזקה משא"כ בכל רובא דעלמא דרוב בפ"ע וחזקה בפ"ע ויש מעלה לרוב נגד החזקה שהרוב מצ"ע מבלי ניגוד בכל מקום עיי"ש שכתבתי באר היטב בזה לענ"ד, וכאן הרוב שהגוי מנטר ע"ז שלא תשבר וזה אינו תליא במעשה כלל והוי רובא בפ"ע וא"כ אף אם זה שנאמר ששיברה הוי נגד חזקה הוי רובא נגד חזקה דרובא עדיף.
והנה לדעת רבינו זה שנאמר שביטלו הגוי אינו משום השבירה המוכיח ע"ז רק גם האבדה דבצלמים עצמם בשלימים וכמו כן בגרוטאות ועכ"פ מביא לידי ספק לדעתו לצרפו עם ספק שמא לא נעבד, ובתוך גרוטאות שכתב היינו בצלמים אבל בהאי דגרוטאות שהביא בהל' ה' מיירי בע"ז ממש דספיקא אסורה, גם עי' במס' ע"ז נ"ג אדעתיה דגרוטאות זבין אדעתא דע"ז לא זבין עיי"ש דנראה דגוי לא ידע שהיתה שם ע"ז, ובמעשה רוקח בשם הרמ"ע מפאנו ז"ל בתוך גרוטאות של נחושת כמ"ש בטור בסי' קמ"א עיי"ש, ובב"י הגירסא גזוטראות עיי"ש מקום שאינו משתמר והוי בכלל ספק ביטלו כמו בנאבדה.