אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ז · הלכה ו

הלכה ה

צורות שעשאום גוים עכו"ם לנוי מותרין בהנאה, וצורות שעשאום לעכו"ם אסורין, כיצד כל הצורות הנמצאים בכפרים אסורין בהנאה מפני שחזקתן שלעכו"ם הן עשויין, והנמצאות במדינה אם היו עומדין על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או ציפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת חזקתו שהוא לעכו"ם ואסור בהנאה, ואם לאו הרי הוא בחזקת לנוי ומותר. הדיוקים סותרים זה את זה שכתב אם היו עומדין וכו' חזקתו שהוא לעכו"ם דנראה דבעינן הוכחה גמורה שהי' ע"ז דמספיקא יהיה מותר ואח"ז נאמר ואם לאו הרי בחזקת לנוי וכו' שנראה דוקא בחזקת נוי ומספיקא יהיה אסור והנה ראיתי בטור בסי' קמ"א ביו"ד שכמו כן כתב כל וכו' דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאין בכרכים מותרין דודאי לנוי נעשו וכו', ובטו"ז בס"ק ב' עמד ע"ז ופי' בכרכים דיש סברא לנוי אבל יש סברא דאין מחזיקין אסורה ובכפרים שאין דרך לנוי הוי נגד החזקת היתר ולחומרא עיי"ש, ועי' בש"ך בס"ק א' שכתב דרישא קושטא דמלתא אמר דמסתמא דרכי הכפרים שלא לנוי אבל באמת גם בספק אסורין דבעינן דוקא למידע שנעשו לנוי כדאמר בסיפא וכתב שכן דעת הפרישה עיי"ש, ולכאורה בלתי מובן למה לא נאמר בספק לנוי או לע"ז דמוקמינן בחזקת התירא כמו בכל ספק איסורא דמוקמינן אחזקתו, ועיין בריטב"א במס' ע"ז דף מ' ע"ב בד"ה אמר ר' יצחק וכו' אלא כל סתם מקומות הם בחזקת שאין נעבדין ואנו אין לנו לאסור שום דבר משום ספק ע"ז אע"ג דאיסור תורה הוא עד דנדע ודאי שהוא ע"ז או שרוב נעבד וכולהו קראי דמשתעי בענין ע"ז בע"ז ודאית הם ורובא בודאי כיון דמדאורייתא חיישינן לרובא כנ"ל עכ"ל, ועי' ע"ז דף מ"ו ע"א וברש"י בד"ה להכי וצ"ע, ונראה דעתו כטו"ז, וסוף דבריו מ"ש וכולהו קראי וכו' צריך פי' דלישנא דקראי בכל איסורין בודאי נאמרו ומאי מצינו יותר בזה בע"ז.
והנה בחזקת שלא נעבד לא שייך בע"ז של גוי דנאסר מיד בלי מעשה ומאי שנא מחשבה לשם נוי או לשם ע"ז לענין חזקת קמייתא, רק חזקת היתר עכ"פ הוי, ונראה בדעת הש"ך דאם הוי באופן הספק כיון דאיכא עכ"פ בעולם בודאי אלה אשר לע"ז ואף דנאמר דהוי של נוי ושל ע"ז בשוה עכ"פ נתחזק בעולם ספק בצלמים ולא מהני חזקה דקמייתא דהתירא דנגדה נתחזק ג"כ הספק בעולם והוא בכלל וכמ"ש בשו"ת הר"ן כיון דספק דאורייתא מתורה לחומרא הוי כודאי איסור מובא בב"י יו"ד בסי' רכ"ח עיי"ש והוי כאתחזק איסור ודאי, וצ"ע בזה, וביותר לדעת הרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא אם מקרי אתחזק בספק, והנה נתחזק בספק כבר כתבתי במקו"א בפי' חזקה שלא נתבררה, אבל שם היה באותו הדבר גופא מעולם אבל בזה שבאותו הדבר מקודם שנעשה צלם היה לו חזקת היתר בודאי, רק משנעשה צלם בא לכלל חזקת ספק שבעולם והוא בכללם וצ"ע בזה, ושאני ספק שנולד בדבר אחד לספק בכל הדברים כיו"ב וע"ע להלן הל' ח' עיי"ש ובכ"מ ה"ז שנראה דדעת הרמב"ם לרבנן בספק לחומרא וכן בנמצא מושלך הוי ספק ספיקא עיי"ש, ועי' מ"ש אח"ז בס"ד, ועי' להלן הל' ט"ז עיי"ש.
ועי' בכ"מ ומ"ש בשם רי"ו דנראה דגם הרמב"ם מיירי באנדרטי ולא כן דעת הפר"ח ומל"מ שכתבו דס"ל דמאן דאמר בפתח מדינה חולק על הנאמר בתחילה באנדרטי עי' בדבריו ובפי' משניות נראה כדעתם שכתב שהיא צורה המיוחסת למעלה שהשמש במעלה בהמעלות בהגלגל עיי"ש, ואם גם נאמר שצורה הזאת היתה בצורת אדם לא לכבוד המלך היה כנראה מכל דבריו שם עיי"ש, ועי' ברש"י דף מ"ב ע"ב במשנה בד"ה צורות חמה עיי"ש ובתוס' בד"ה יוליכם וכו' עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה