אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ז · הלכה ב

הלכה א

עכו"ם ומשמשיה ותקרובות שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ומקורו במס' מכות כ"ב שהביא בכ"מ במבשל גיד הנשה בחלב ואכלו לוקה חמש בשבשלו בעצי אשירה מולא ידבק וכו' ומקשינן ונלקי שש מולא תביא וכו'. ובפר"ח הקשה מאן לימא לן דהאי קרא מיירי לנהנה דילמא כפשטיה שמכניס לתוך ביתו כדלקמן בפי' עיי"ש. והנראה דכל שנהנה דהוי ע"י הנאה הבאה לרשותו שא"א בלי התקרבות לה והוי בכלל לא תביא וכו'.
אמנם יש לעיין בבישול בעצי אשירה למאן דס"ל אין שבח עצים בפת ועי' במס' פסחים דף כ"ז ע"ב מכלל דרבנן דפליגי עליה שרי אפי' כשאבוקה כנגדו אלא עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת להו א"ר אמי בר חמא בשרשיפא עיי"ש, ולומר דאתיא כרבי יקשה לדעת הסוברין שבח עצים רק מדרבנן אסור ועי' בתוס' פסחים ע"ה ע"א, ולכאורה נראה אף לרבנן אסור לכתחילה מדאורייתא דעכ"פ נהנה בעודו בעין במה שהדליקו בהנאה הבאה לו אח"ז רק בשעבר הוי מקלי קלי איסורא ועי' ברש"י שם בהנ"ל שכתב בד"ה עצים דאיסורא דמתסרי בהנאה לרבנן היכא משכחת לה עכ"ל, הנה לא הוסיף על לשון הגמ' רק במ"ש דמתסרי ונראה שבא לפרש דודאי לכתחילה אסור לכו"ע אבל דמתסרי אח"ז ע"ז מקשינן, ובכהאי גונא יקשה אף דנאמר דאסור מדאורייתא לכתחילה גם למאן דס"ל שאין שבח עצים בפת ועי' מ"ש ז"ל בבשר וחלב דאסור בהנאה (מבטלין) [ביטול] לכתחילה לכו"ע דאורייתא משום שנהנה בביטולו עי' בס' חוו"ד [צ"ט אות ח'] בזה, מ"מ נראה דהוי רק כגורם ואף למ"ש בר"ן במס' ע"ז דגורם אסור באיסורי הנאה מדאורייתא ובמ"א כתבתי לישב הסתירה ממ"ש במס' סוכה בסוגיא דלא להנות ניתנו עיי"ש, מ"מ לענין מלקות צ"ע אם לא נאמר מטעם לא ידבק וכו' וא"כ יקשה מאי מקשינן במס' פסחים לרבנן וי"ל שם הקושיא לעצי שאר איסורי' וצ"ע גם בסוגיא דמס' ע"ז אפה וכו' בע"ז עיי"ש דף מ"ט ע"א וע"ב עיי"ש וצ"ע.
ועי' עוד בתוס' במס' ב"ק ע"א ע"ב בד"ה דאי דנסתפקו אם תקרובות ע"ז אסור מדאורייתא בהנאה עיי"ש, ובפר"ח הקשה על ספיקתם דכיון דלמדין מויאכלו זבחי מתים ואנן קיי"ל לא תאכל ולא יאכל אחד איסור אכילה והנאה במשמע עיי"ש, אבל לענ"ד לא יקשה דהנה ודאי לאו בכ"מ שנאמר אכילה הנאה במשמע דא"כ במצות אכילה הנאמר במצה ופסח וי"ב ג"כ נאמר דיוצא בהנאה, רק כראיה במקום שנאמר לא וכו' עד שיפרוט וכמ"ש בפנ"י שם למסקנא ג"כ צריך לומר עד שיפרוט ובזה גילתה התורה שבאכילה בלא תעשה הנאה בכלל מדפרטה במקום אחד רק אכילה ולא הנאה וכ"ז לא שייך בהקישה לויאכלו מזבחי מתים בדברי קבלה והוי דאורייתא כמ"ש ז"ל דהוי דרך גלוי מלתא מ"מ לא שייך לומר בזה עד שיפרט, ועי' בתוס' חולין פ"ה ע"א בד"ה ור"ש עיי"ש ועי' בתוס' ע"ז נ"ב ע"א בד"ה תנהו עיי"ש וע"ז ליכא גלוי מלתא ועי' חי' הרשב"א קדושין נ"ח ע"א ובשעה"מ פ"ה מהל' אישות ה"א עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה