דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה א
מצות עשה היא לאבד עכו"ם ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות ונאמר כי אם כה תעשו להם וגו'. ובס' המצות עשה קפ"ה הביא הגמ' ממס' סנהדרין צ' ע"א עשה בע"ז ונתצתם, והנה שם איתא מתיב רב המנונא ללכת זו מצות עשה ואי ס"ד בע"ז עשה בע"ז היכי משכחת לה תרגמא רב חסדא ונתצתם וכו' עיי"ש, ויש להבין וכי לא ידע רב המנונא ממקרא מפורש וגם למה לא אמר ר"ה ממקרא הקודם אבד תאבדון כמו רבינו שהביא ב' מקראות והקודם קודם, ונראה כי רב המנונא סובר שאני עשה דע"ז משאר מ"ע דכולמו בשביל שיהיה הדבר אבל בע"ז הוא העשה שלא יהיה ע"ז בעולם להכשל בה וא"כ העשה בשביל הלא תעשה וכיו"ב כתבו ז"ל במס' קדושין בעשה דשבתון עיי"ש, והנה אבד תאבדון וכו' נאמר על אלוהיהם וכו' הע"ז בעצמה והמורה על זכרו אבל מזבחתם שאין ניכר בו ענין הע"ז כלל רק היה בסיס ושמוש לה ולכן רב המנונא הביא דגם בזה העשה וכמו כן הרמב"ם הביא ב' המקראות אבד תאבד וכו' ואם כה תעשו וכו' שנאמר מזבחותיהם תתוצון וכו', ועי' מ"ש להלן בה"ט במ"ע זאת בנתבטל הע"ז ברובא עיי"ש.