אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה ג

הלכה ב

הנותן מזרעו למולך וכו' כיצד היו עושין מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו למסרו לכהניהם עובדי האש ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים ומעבירו ברגליו מצד זה לצד זה לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהן לעכו"ם אחרת אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו ששמה מולך, לפיכך העושה עבודה זו לעכו"ם אחרת חוץ ממולך פטור. מ"ש אש גדולה וכו' כנראה מלישנא דגמ' שרגא דלבנא במצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא וכו'.
למסרו לכהנים וכו' ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו וכו' להעבירו וכו' ואבי הבן הוא שמעביר וכו'. שלא כרש"י בד"ה לא תתן להעביר לא תתן לאחרים להעביר וסתמא דמלתא שמשין שלה קא מעבירין לה עכ"ל ומובא בכ"מ, ועי' בס' תורת חיים שכתב דדייק כרבינו דאי כרש"י מסר למולך ולא העבירו באש קאי על הכהנים והעביר באש ולא מסר למולך קאי אאב דאל"כ פשיטא דאינו חייב דלא עביד מידי עיי"ש, וכונת רש"י דשלא נפרש דנותן ע"מ להעביר חייב כמ"ש בד"ה לא תתן להעביר משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע ליה נתינה על מנת להעביר לחיוביה על נתינה לחודא עכ"ל, וע"ז צריכין לדייק מקרא ולאשמעינן דס"ד משום דמסתמא יעבירו אותו הוי מעשה גמור ואם נאמר דהאב המעביר וא"כ ל"צ לאשמעינן דפשיטא לן דאינו חייב כ"ז שלא גמר מעשהו בסקילה, ויוכל לחזור ושאני ממגדף ועובד ע"ז דאמרינן תוך כדי דיבור חוץ מע"ז וכו' דשאני דלא עביד מידי עוד במסירה בלבד ואין הקדש לע"ז כדאיתא במס' ע"ז דף מ"ד ע"ב וברש"י סנהדרין מ"ח ע"א בד"ה מידי דאורחא עיי"ש, ועל כרחן משום דמסירה לכהנים והמה מסתמא יעבירו נחשב כמעשה גמור קמ"ל דלא, ולרמב"ם י"ל מה"ט נאמר דלא מהני מסירה לחודא משום דעל אבי הבן גמר המעשה להעבירו וזה אשמעינן, (גם י"ל במ"ש ברש"י סתמא דמלתא וכו' דאף דלישנא דקרא לא מפרש על הכהנים מסתמא נאמר דהמה עובדין עבודתן).
ובירושלמי סנהדרין פ"ז מ"י בגמ' מסר ולא העביר בפלוגתא דחזקיה ור"י דאיתפלגון טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור ובפני משה שם לפרש דלדעת הירושלמי פליגי בטובח ע"י שליח נגד הבבלי ב"ק ע"א דלכו"ע מחייב בטובח ע"י אחר עיי"ש, ועכ"פ נראה דנשאו ונתנו בזה בירושלמי אם האב בעצמו ועכ"פ עדיף דתליא בשליח מהני ותליא בשליח לדבר עבירה בגוי מישראל ובנראה סייעתו דרבינו מירושלמי ג"כ דבלתי מוכרע ונראה דבעי ע"י ישראל האב בעצמו, אמנם בפי' משניות כתב הרמב"ם ונותן אותו ביד המשמש בעסק אותו הנעבד והיה מעבירו על האש וכו' ובסה"מ ל"ת ז' כתב ויתנהו לגזבר מתעסק לאותו הנעבד ויעבירהו הגזבר על האש מצד אל צד עכ"ל והעיר ע"ז בפר"ח עיי"ש, דנראה מזה דלאו דוקא האב בעצמו ולכאורה יש לעיין אם נאמר לפרש האב למה מהני כהנים שלוחים לחייבו אם נאמר אין שליח לדבר עבירה מישראל לגוי בשלמא לרש"י י"ל דוקא בכהנים שמסתמא עושין כן והקרא כדרכי עבודה חייבה אבל לרבינו יקשה לכאורה ואולי למד דבריו מירושלמי הנ"ל כמו בטביחה דקיי"ל ע"י אחר לכו"ע חייב לפי סוגית הבבלי וכדעת הירושלמי שמדמה זה לזה וצ"ע.
ובפר"ח כתב לרש"י לא מהני האב עיי"ש וי"ל כמ"ש דאם מהני לא יהני הכהן לחייבו דאין שליח לדבר עבירה ועל כרחך דלא מהני משום דדרכי עבודה בכהנים חייב, ועי' בס' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' י"ד דבגוי לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה עיי"ש, והנה האי דינא סתמא קתני וי"ל דמיירי בשמשין ישראלים ג"כ דשייך אין שליח לדבר עבירה. ובירושלמי נמצאתה אתה אומר לעולם אינו חייב עד שימסור ויעביר באש למולך ר' נסה בשם ר' לעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטילנו ויעבירנו עכ"ל מזה נראה דוקא האב יעבירו וכן פי' בפני משה שם, וראיתי הרמב"ן בפ' אחרי מות בד"ה לא תתן שהביא הירושלמי ופי' שאב מעבירו עיי"ש שכתב ואולי שכהנים מניפין אותו וכיו"ב עיי"ש.

ומעביר ברגלו וכו'. עיין בכ"מ ובפני משה בירושלמי בפי' ובמראה פנים שם ובמרכבת המשנה וברדב"ז בלשונות הרמב"ם ח"א סי' כ"ג עיי"ש.

לא שהוא שורפו וכו'. עי' ברמב"ן בפרשת אחרי מות במקרא לא תתן וכו' שהאריך שהיה שריפה ממש עיי"ש וברש"י במס' סנהדרין ס"ה ע"ב בד"ה שרגא וכו' ומעבירין עליו ואין שורפו מדקתני לקמן המעביר עצמו פטור אלמא לאחר העברה הוא חי והא דאמרינן גבי חזקיה וכו' לאו למולך היה וכו' דהתם שריפה כתב עכ"ל, וברדב"ז הנ"ל כתב ליישב דפי' בעונש עוה"ב פטור ועיי"ש מ"ש עוד בזה וצ"ע וכתב עוד דמאן דס"ל מעביר עצמו חייב ס"ל דלא בעיא שריפה עיי"ש ויקשה דהרי בין למאן דאמר חייב ובין למאן דאמר פטור במעביר עצמו יקשה האיך שייך בשריפה וא"כ כו"ע ס"ל דלא בעי שריפה ממש וצ"ע וכתב עוד די"ל דל"צ רק שיהיה טריפה ועומד למות ושייך א"כ פטור וחייב עיי"ש.

לפיכך העושה וכו' לעכו"ם אחרת וכו' פטור. ובכ"מ דייק דס"ל לרבינו דמולך עכו"ם הוא והעושה אחת מד' עבודות לפניו חייב ולא כרש"י שכתב דפטור עיי"ש, ודברי רש"י בד"ה שלא למולך וכו' ולא משום ע"ז וכו' אלא חוק הוא להם והתורה קפיד על חוק זה בסקילה לפיכך הוצרך לכתוב עכ"ל, וקשה לצייר חוק זה דשאר חוקי העכו"ם כמ"ש במהרי"ק מובא בכ"מ פי"א ה"א כהוא שיש בהם צד צניעות וכיו"ב וזה לא שייך בזה ואם הוי לכבוד ע"ז א"כ הוי כעבודת ע"ז ומכבדה כמו המרבץ וכו' שהוי בלאו ואם בזה בכרת עכ"פ לא שייך לומר ולאו משום ע"ז וכו' שכתב ברש"י וצ"ע, ועי' ברמב"ן בפרשת קדושים בד"ה לזנות שכתב דמאן דס"ל מולך ע"ז אין פי' דשמו מולך רק לכל ע"ז וכל שהמליכוהו הוי בכלל זה עיי"ש, ועי' בירושלמי סנהדרין עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה