דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה ג
ואין המסית צריך התראה וכו' כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזה, כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וכו'. וברש"י במס' סנהדרין דף ס"ז בד"ה הן רואין אותו וכו' דאי לא מצי חזי ליה לא מצי מסהדי עליה לחיוביה קטלא ואע"ג דשמעי קליה דמצי למימר לא הוה אנא עכ"ל. ועי' במס' חולין בפ' גיד הנשה טביעת עין עדיף מקלא דהאיך סומא מותר באשתו אלא בטביעת עין דקלא עיי"ש, וראיתי בפר"ח שעמד ע"ז וכתב לענין מיתה לא סמכינן על טביעת עין דקלא וכתב עוד דמסית מערים ומשני קלא עיי"ש ותירוץ האחרון יקשה דהאיך יקרה ששנוי קול יהיה כקול הזה הנאמר מאחר, ולתירוץ השני מסכים כמו כן בס' מעשה רוקח וכתב לעיין ברמב"ם פ' כ' מהל' סנהדרין וכונתו למ"ש בה"א אין בי"ד עונשין באומד הדעת אלא ע"פ עדים בראייה ברורה עיי"ש. והנה לחלק בין מיתה לסומא באשתו ושאר בני אדם בלילה כדאי' במס' חולין צ"ו לומר דלענין מיתה לא מהני ידיעה שלא בראיה משא"כ בממון כדאי' במס' שבועות, וכמו כן בערוה דלמדין דבר דבר מממון ומשו"ה נאמר דקלא לא הוי כראיה ממש רק כידיעה וצ"ע לפמ"ש בב"ש אה"ע בסי' מ"ב דערוה כמיתה דלא מהני ג"כ בערוה ידיעה שלא בראיה וא"כ מאי שנא מיתה מערוה לענין טביעות עין דקלא וצ"ע, וי"ל דלכתחילה עבדינן במה דאפשר לברר טפי אף במסית דעד דנדע בבירור שהוא מסית אין מקילין בו, אבל לשון רש"י צ"ע.