דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה ב
המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית, היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה והנדחים הרי הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהיו המדיחים שנים. ואחד האומר אמרה לי עכו"ם עבדוה, או שאמר אמר לי הקב"ה עבדו עכו"ם הרי זה נביא שהדיח, ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל. משונה מסית ממדיח דבמדיח צריך שיעשו כמוהו דוקא כמפרש בפ' הקדום ובפר"ח עמד עמ"ש אמרה לי עכו"ם ועי' במעשה רוקח בזה.
ועי' בלח"מ כאן ובפ"ט מיסודי התורה שהקשה בביטול מקצת דע"ז דנראה דעת רבינו בחנק ובסוגיא דסוף הנחנקין בסקילה ומחלק בין אומר לרבים ליחיד, ובמרכבת המשנה מחלק בין קיבלו דבריו ללא קיבלו ובפר"ח מפרש דלעיל לא מיירי רבינו כלל במדיח רק מתנבא בלבד עיי"ש, ועיין במ"ש הכ"מ בפי' אעבוד וכו' על לשון הרמב"ם "המסית וכו' כיצד האומר לחבירו אעבוד עכו"ם ובכ"מ שם ונ"ל שאומר אעבוד אני בתחילה ואתה אחרי וכו' עיי"ש, ורש"י פי' כפשוטו ובפר"ח ג"כ השיג ע"ז רק כיון שמוכח כונתו כפי' דמי שיעשו כמוהו וצריך לומר לפ"ז דאעבוד וכו' הוי כמדיח ושאני ממתנבא בלבד כ"ז שאין אומר שיעשה מעשה וצ"ע.