דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה א
המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל אע"פ שלא עבד המוסת עכו"ם אלא מפני שהרשהו לעבוד בין שהי' המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה. ובכ"מ במס' סנהדרין ס"א אחד יחיד הניסת ואחד רבים הניסתים ואע"ג דפשטא דברייתא מיירי לענין הניסתים ה"ה לענין המסית ופשוט הוא עכ"ל.
ובס' מעשה רוקח עמד ע"ז שהרי הרמב"ם לא כתב לענין מסית וכתב דהיה לו גירסת הכ"מ המסית ולא המוסת כשלפנינו עיי"ש, וי"ל גם כן דהכ"מ מ"ש ואף על גב וכו' לא כתב לפרש דברי רבינו רק בפ"ע לדעתו כתב כן, אבל יתרון לשון יש כאן שהתחיל אחד מישראל בין איש ובין אשה וכו' ולמה הוצרך לומר עוד לבסוף בין שיהיה המוסת יחיד איש או אשה וכו' ונראה שאחד מהם קאי על המסית ואחד על המוסת, וגירסה המסית נכונה, עי' בשו"ת הרדב"ז ח"א בפי' על הרמב"ם בסוף הספר סי' מ"ו, במ"ש הרמב"ם בין שיהיה נביא וכו' עיי"ש.