דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה יא
בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת שהיתה בתוכה הרי זו אסורה ועיסה שהיה כן מותרת לפי שאפשר לחלקה. ועי' בפר"ח שכתב שחצי הבהמה אינה אסורה רק באכילה דלא שייך שחיטה בה דליכא סימנים להתירה אבל בהנאה שריא דאפשר בלא שחיטה למפלגה כמו עיסה ועי' בפר"ח שהקשה גם בעיסה אמאי מותרת דבשילהי משילין אמרינן דבדאורייתא אין ברירה ואמרינן בפ' השולח דנכרי וישראל שלקחו שדה בשותפות דטבל וחולין מעורבין זה וזה וה"נ הכל מעורב ודילמא מה שבא לחלקו של איש זה הוא חלק של עיר הנדחת דהא אין ברירה עיי"ש.
ואולי י"ל דהנה לכאורה בכל שותפות נאמר דהוי כהתנו מעקרא כשיחלקו יהיה החלק שנפל לזה לזה והנופל לאחר לאחר אלא דאמרינן כיון דקודם שחלקו כבר חל הטבל על השדה וצריך בירור ותליא בברירה וזה בדבר שאיסורו על הדבר ועי' ברש"י גיטין מ"ז ע"ב בד"ה מדאורייתא דמעשר חל על הפירות עיי"ש ובתוס' ב"ק דף פ' ע"א, משא"כ בעיר הנדחת דבשללה תליא מלתא וכיון שבכוחם לחלק בע"כ של חבירו וא"כ כשחלקו הוי זה שללו ולא של עיר הנדחת דאין תליא בהדבר לומר דכבר חל עליה רק על אם שהוא שללה או לא וכיון שבכוחם מתחילה לחלק והנחלק יהיה שלו לא הוי שללה וזה מדויק בלשון הגמ' ורש"י עיסה כמאן דפליגי דמי וברש"י כל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בו עכ"ל נראה שבא לתרץ קושית הפר"ח דכיון דכל אימת שבא בכחו לחלק ואז לא הוי ענין תערובות בו ולא שייך ברירה רק מה שמגיע הוי שלו וזה מענין תנאי השותפות כן נראה לענ"ד, שזה שבכוחו לחלק משוי לשללו ולא שללה והוי מסלק חלק השותפות ולא מטעם ברירה ועי' במרכבת המשנה שכתב לעיין בביצה ל"ז ע"ב שאני בהמה דינקי תחומין מהדדי ופי' רש"י שם עיי"ש ולמ"ש יש ליישב.