דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה י
נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע"פ שקיבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא יחזרו לבעליהן שנאמר שללה ולא שלל חברתה נכסי הרשעים שהודחו שהיו מופקדין במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה ואם לאו אין מאבדים אותם אלא ינתנו ליורשיהם. ועי' בשו"ת פנים מאירות סי' ק"ס שהביא ראיה לדעת הסוברים בקיבל עליו אחריות חייב המפקיד עי' באו"ח בסי' ת"מ מדאמרינן מהו דתימא מדקיבל עליה אחריות וכו' קמ"ל עיי"ש, ויקשה לדעת הסוברים שם הנפקד חייב ועי' במג"א בסי' תקפ"ו ס"ק ה' שכתב בע"ז בקיבל עליו אחריות הוי כשלו עיי"ש ויקשה מכאן, ועי' בס' מעשה רוקח שכתב בעיר הנדחת דמשנגמר דינם להרוג גם נכסיהם הם אובדין א"כ בשעת גמר דין פקע שעבודיה בשלמא אם נשארו לו נכסים ה"א נכסיו משועבדין לפקדון זה וכדידיה דמי אבל מאחר שגם נכסיו אובדין תו לא שייך אחריות אף באם היו נכסיהן במדינה אחרת אין נאבדין אין זה כלום דריחוק המקום גרם להם עיי"ש.
והנה דבריו נכונים בטעמו אבל מ"ש באחרונה באם היו נכסיהם במדינה אחרת משום ריחוק וכו' צריך פי' ונראה לדעת הרמב"ם דמפרש דנקבצין וכו' תליא אם נקבצו או לא וכמ"ש בכ"מ קודם שנשרף שלל העיר אסורין ועומדין לשרוף רק אח"ז לא כמ"ש ברש"י ואם כן י"ל דעכ"פ הוי כהפקר מהאי שעתא דאסורין בהנאה ויצא מרשות בעלים וא"כ לא שייך אחריות להם שאין להם נכסים כלל, והאי דהוי ליורשין משום דהוי למפרע הפקר בטעות מ"מ האחריות נפקע לפי שעה ע"י הבעלים וכיון שמתו אין חל עוד לא על היורשין ולא על הנכסין וי"ל דהסוברין דאחריות כשלו מפרשין כפי' הרמב"ם ולדעת רש"י א"א לומר כן, אמנם צ"ע למה הוי ליורשין מ"ש מהוזמו עדים דגם ר"ל מודה דהוי הפקר ולפי' הרמב"ם י"ל שהוא יודע שלא יקבצנו ועם כל זה הוי הפקר משום דעומד לשרוף אבל גם זה צ"ע דהרי המצוה על הבי"ד וליישב עמ"ש בשם הקצה"ח בסי' ת"ה הנ"ל בהוזמו עדים מהני הפקר דהוי שלו כיון שהוזמו העדים עיי"ש משא"כ בזה דלפי שעה הוי עכ"פ שאינו ברשותו משום דעומד לשרוף ואף דלמפרע לא היה בכלל איסורי הנאה מ"מ עומד לשרוף היו וזה לא נעקר למפרע לומר שלא היה עומד לשרוף וא"כ הוי אז אינו ברשותו ולא מהני הפקר ועם כל זה החיוב באחריות פקע שאז אין לו לשלם וכמ"ש לעיל ועמ"ש בכ"מ דאמרינן כל העומד וכו' ואסור בהנאה קודם שנשרפה שלל העיר ועי' בפר"ח שהביא ראיות לזה עיי"ש, ועי' בתוס' זבחים ע' ע"ב בד"ה אפי' ובכמה דוכתי דדעת ר"ת דשור הנסקל אין אסור מחיים עיי"ש, ולא אמרינן לדעתו כל העומד ליסקל וכו' ויהיה אסור בהנאה, ולפ"ז דעת הרמב"ם שונת בזה מר"ת, ועי' בב"ש אה"ע סי' קכ"ד ס"ק ב' אם הרמב"ם ס"ל כר' שמעון עיי"ש.