אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ג · הלכה ח

הלכה ו

פרצופות המקלחות מים בפני עכו"ם לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לעכו"ם. בגמ' במס' ע"ז דף י"ב ע"א ואי תני הני תרתי דליכא סכנה אבל מעין דאיכא סכנה אימא לא צריכא עיי"ש, וכן העתיק הטור יו"ד בסי' ק"נ ובר"ן שם כתב דאיכא סכנה שמא מיית לאו דוקא דא"צ לסכן נפשו בשביל מראית עין ומובא בשו"ע שם, ועי' בנימוק"י במס' סנהדרין דף ע"ד שכתב אבל וכו' ליכא איסורא אלא לפני עור וכו' והאי לאו בע"ז בלחוד איירי אלא כולל הוא כל המצות ולא מקרי אביזרייהו דע"ז וכו' עכ"ל, והנה שם הוי בלפני עור דאורייתא, מכ"ש במראית עין דהוי רק מדרבנן, ועי' במל"מ בפ"ה ה"ב מיסודי התורה עיי"ש.
וראיתי בשו"ת הרדב"ז בח"א בפי' ללשונות הרמב"ם סי' ט"ז שעמד על הלשון לא יניח פיו על פיהם משום שנראה כמנשק וכו' דהרי אם הפרצופות ע"ז ממש הרי הוי מנשק ממש ואף שאין מתכוין הוי פסיק רישא ולכן פי' דפרצופות אינן ע"ז עיי"ש, ובס' מרכבת המשנה בהל' שבת פ"א בסוגיא דשאין מתכוין רצה להחליט מזה דדבר שאין מתכוין לעבירה אף שמכוין לגוף המעשה כמו נדון הזה מותר עיי"ש, ובמקו"א כתבתי להוכיח נגד זה עיי"ש, ומ"ש ברדב"ז דהוי פסיק רישא י"ל למ"ש בר"ן במס' חולין בפ' גיד הנשה דבהנאה לא שייך פסיק רישא עיי"ש וטעמו כנראה דכיון שאינו מתכוין להנאה לית ליה הנאה כלל ואין דומה לאינו מתכוין למעשה דעכ"פ המעשה נעשה, וכמו כן בע"ז על המחשבה לקבלת אלוהות לא שייך פסיק רישא, ואף לאביי דעובד מיראה ומאהבה חייב משום דהא פלחא ואף דלא כיון לקבלת אלוהות, והנה לפי' הרמב"ם ז"ל כמ"ש בריב"ש הנ"ל דשם מקום יותר לאסור, ולפי' רש"י ורמב"ם ג"כ י"ל דשם הוי עבודה ממש רק דמחוסרת הכונה, אבל בזה ששתה דרך נישוק גם המעשה בלתי מוכח שהרי כל מי שרוצה לשתות צריך ג"כ ליתן פיו על פיהם וא"כ אין המעשה מוכיח לנשיקת הע"ז וא"כ בלא כונה וגם המעשה בלתי מוכחת לא מקרי פ"ר דרק במעשה המוכח לעבודה בלבד מקרי עבודה ולא הבלתי מוכח כלל, ורק מראית עין בלבד, ויותר מבואר למ"ש הר"ן הנ"ל בכל סתם עבודה הוי לקבלת אלוהות ולכן כמ"ש לא נאמר שמא לאהבה וליראה, אבל בכה"ג דעומד סתמא לשתיה ולא לע"ז משום חזקת כשרות וכל עבודה שנוכל לומר שהיא לדבר אחר לא מקרי עבודה כלל.
ונוכל לפרש דעת הטור הנ"ל שכתב דמשום מראית עין אפי' במסכן נפשיה אסור עיי"ש ונ"ל דמשום דאיתא איסורא דמ"ע ועבר על זה וא"כ נפקע חזקת כשרות והוי כעובד ע"ז ממש עי"ז, אבל יקשה לומר דמ"ע רק מדרבנן גם במקום סכנה נאמר לפ"ז דתליא אם סכנה ידוע לאחרים דנראה דרק בלא ידעו מהסכנה שייך מ"ע, ומ"מ כמ"ש הוי רק איסורא דרבנן.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה