אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

העובד עכו"ם מאהבה כגון שחשק בצורה זו וכו' או שעבדה מיראתו לה וכו'. ועי' בראב"ד ובכ"מ שם וברש"י סנהדרין ס"א ע"ב שפי' מאהבת ויראת אדם עיי"ש.
ונראה כדעת רבינו דלדעת רש"י וראב"ד יקשה דאיתא אביי אמר חייב דהא פלחה, ורבא אמר פטור אי קיבלה עליה באלוה אין אי לא לא, דאם הוי אונס על קבלתו לאלוה למה יהיה חייב לרבא דסוף סוף גם ע"ז אנוס הוא והתורה לא חייבה רק ברצון ולא מיראה ואהבה של אדם רק בעובד משום הע"ז עצמה ואם קיבלו לאלוה בשביל רצון בני אדם לא יהיה חייב, ולכן פי' לאהבת ויראת הע"ז דאז פטור אבל בקיבלה לאלוה שפיר חייב דהוי עבודה זרה ממש, ודוחק לפרש בגמ' אי קבלה באלוה בלי אונס דלא נראה כן גם כמ"ש ז"ל לדעתם אפי' מיראת ואהבת אדם בקיבלה לאלוה חייב, ועיין מ"ש בריב"ש בכל עבודת ע"ז הוי כן מיראה ומאהבה עי' במרכבת המשנה שיש שאין מקבלין לאלוה ומאמינים שיש להם יכולת להרע ולהיטיב עיי"ש ועי' בחי' הר"ן סנהדרין.
ולכאורה יש להביא ראיה לפי' הרמב"ם דלפי' רש"י מאהבת אדם ויראת אדם ולא חשבה בלבו לאלוהות עיי"ש, קשה ממס' חולין דף מ"א ע"ב בסוגיא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דאיתא שם ה"מ בכותי אבל ישראל לצעורי קמכוין וברש"י ואין דעתו לע"ז עיי"ש, והנה הרי ניסך ושחט לע"ז, ומ"ש עבודה מיראת האדם ואהבתם לעובד ע"ז לשנאת האדם ולצער אותם, וא"כ לאביי יהיה חייב אף בכה"ג וכמו כן נאסר. והנה לומר לחלק דהוי כמשתחוה להר דאינו נאסר ועובדיה בסייף וכ"כ לאביי אף דחיובי חייב להעובד אפ"ה אין הדבר נאסר, אבל יקשה לחלק כן דשם בהר אין לנו למודא ע"ז שאין נאסר אבל בלעדי זאת כיון שהעובד חייב מסתברא דיהיה נאסר לכן נראה לדעת רבינו בה"ג שנודע דדעתו כן פטור לכו"ע רק באהבה ויראה לע"ז פליגי.
אמנם יש לעיין בכל עובד ע"ז האיך נחייבו מיתה שמא עובד מאהבה ומיראה והנה מאהבת ויראת אדם כמ"ש ברש"י יש לומר כשנדע שאין לפניו לא יראה ואין למי אשר יעשה רצונו בזה, אבל לפי' הרמב"ם מיראת ואהבת הע"ז מי יודע רוח בני אדם שמא חשקה נפשו בו בלבד או עלה יראתה עליו מבלי לקבלה לאלוהות, ובמשנה איתא האומר אלי אתה בפ"ע ועובד בפ"ע.
והנראה דסתם עובד אינו מאהבה ומיראה רק כשנראה ונודע שהוא כן ואז פטור לרבא אבל מסתמא אין לחוש כן, וצ"ע דהרי אין הולכין בנפשות אחרי הרוב דאם ימצא עכ"פ מיעוט העובדים מהנ"ל האיך נחייבו מרובא למיתה, ובחידושי הר"ן בשם הראב"ד וז"ל ורבא אמר פטור דניהו דתנן דבעבודה שבעבודות חייב אע"פ שלא אמר בפי' אלי אתה היינו משום בכל שעובד איזו ע"ז באיזו עבודה מסתמא הוא קבלה באלוה אע"ג דלא אמר בפירוש, אבל זה שצוו עליו בקנס מיתה שיעבוד כך לע"ז ומיראת המות הוא עובדה פטור דודאי לא קבלה עליו באלוה ואין זה משום אומדנא שקבלה באלוה כיון שעבודה זו מחמת אונס והיינו דקאמר רבא אי קבלה באלוה אין אי לא לא וכו' עכ"ל, ודבריו לדעתו שפי' מיראת מיתה עיי"ש אבל לדידן שפי' יראת ממון וכיו"ב מ"מ נראה כמ"ש ז"ל דאמרינן מסתמא אם לא נדע ההיפוך דדעתו לשם ע"ז ולא ליראה ולאהבה מאדם ולע"ז וכיו"ב.
אמנם יש לעיין עוד כמו במס' חולין הנ"ל דאמרי' לצעורי מכוין וזה משום חזקת כשרות אף דאין לנו הוכחה זולתו וא"כ נאמר בכ"מ משום יראה ואהבה עושה אף שאין יודעין כן ואם לקולא שלא לאסור דבר אמרי' לצעורי משום חזקת כשרות ומכ"ש שלא לחייבו מיתה ולפ"ז יהיה צריך שנדע שאין לו יראת אדם ע"ז ולא נמצא כן. ועי' במס' סנהדרין דף ס"ט ומ"ש בס' שב שמעתתא בענין רוב בנפשות בנתחזק מקודם ומ"ש במקו"א בזה וצ"ע. והנראה בזה כמ"ש לעיל מדהתרה למיתה על כרחך לא הוי עבודתו מאהבה ומיראה דא"כ היה לו לירא מהמיתת בי"ד ואין לו יראה גדולה מזאת, גם לא מאהבה ימסור א"ע למיתה אם לא שיעשה ככה עבור כי קבלה לאלוה, משא"כ במס' חולין הנ"ל דמיירי בלא התראה כדאי' שם ובמס' סנהדרין בהאי מחלוקת דאביי ורבא דידעינן שעשה מאהבה ומיראה, ולכן אמרינן במס' חולין מ"א ע"א שם בגמ' בהתרה עצמו למיתה לא אמרינן לצעורי וכו' עיי"ש.
ונאמר ליישב במ"ש קושית הפר"ח על פי' הרמב"ם ממס' סנהדרין דף ס"א בגמ', בדאמרי ליה כך מטיבה וכך מריעה כיון דידע שבחיה דע"ז וקאמר תו לא הדר וכו' עיי"ש, והרי להרמב"ם בעובדה בשביל שמטיבה ומריעה פטור ומכ"ש כשאומר הן עיי"ש, ושם י"ל כיון שאמר נעבוד במסית מסתמא דעתו לקבלת אלוהות, גם במסית דא"צ התראה כ"כ אזלינן בתר רובא במסית והחמירה התורה בו כיון דהזיד לעבוד עכ"פ ויצא להסית, אמנם עיין בתוס' שם דף ס"א ע"א בד"ה ומר סבר שקאי שם על הניסת עיי"ש, ולכאורה בניסת צ"ע בהתראה האיך שייך התראה לניסת קודם שאמר הן ולא יהיה התראה למסית דלפ"ז צריך לצמצם ולהתרותו טרם שאמר הן, או שצריך לומר עוד הפעם הן אחרי התראה, וא"כ דהוי התראה לא שייך לומר מיראה ומאהבה בלי קבלה לאלוהות וכמ"ש לעיל כיון דהוי במיתה ועל כרחך כונתו משום כי מטיבה ומריעה מקבלו לאלוהות וכמ"ש ומיושב קושית הפר"ח לענ"ד.
והנה בגמ' סנהדרין ס"א ע"א התם בזובח להכעיס וברמב"ם לא הביאו והנה י"ל דהוי בכלל מאהבה ומיראה אבל לדעת הר"ן הנ"ל וכמ"ש לעיל הוי עובד ממש, והנה בסוגיא נאמר כן לרבא בר"ח דאמר יצאת השתחויה על הכלל כולו, אבל לפי' הר"ן ז"ל לכו"ע כן.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה