אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

העובד עכו"ם כדרכה אפי' עשה דרך בזיון חייב, כיצד הפוער עצמו לפעור כדי לבזותו או זרק אבן למרקוליס כדי לבזותו, הואיל ועבודתו בכך חייב ומביא קרבן על שגגתו. עיין בכ"מ שכתב דנאמר לענין שוגג וחיוב חטאת בלבד דבמזיד ולחיוב סקילה לא נאמר דמוטעה הוא ועיי"ש, ועי' בפי' המשנה לרמב"ם ז"ל ואפי' כיון הפוער וכו' לבזוי אותו הנעבד וקלונו חייב חטאת וכו' עכ"ל, ועי' בכ"מ בפ"ה מיסודי התורה בשם הרמ"ך ומ"ש עליו עיי"ש.
ולפי מ"ש לעיל בשם חידושי הר"ן בפי' להכעיסו בדף ס"ד ע"א הנ"ל וכמ"ש לעיל י"ל דהוי בכלל מזיד ולא מוטעה דהרי בזה שמבזהו והתקצף עליו ג"כ מקבלו לאלוה רק שבדעתו לבזותו בכעסו וכמ"ש לעיל וא"כ שייך גם בזה התראה ומזיד וכמ"ש לעיל בדעת הרמב"ם בספת לה צואה שג"כ הוי לענין חיוב מיתה אין סתירה למ"ש כאן, דכאן מיירי במכוין לבזוי ולעיל בדעבד בבזיון במה שדרכה לעבדה בזה לבזותה כדאיתא בגמ' ואע"ג דמכוין לבזוי הרי דאפשר ג"כ שעובד בבזיון ואין הכונה לביזוי ונפק"מ בדרך הא' חייב מיתה ובהב' להרמב"ם בגדר שוגג ולהר"ן חייב מיתה, ובס' תורת חיים סנהדרין דף ס"ד השיג על הכ"מ וכתב דמ"ש חייב פי' מיתה עיי"ש וא"כ מסכים ביותר עם מ"ש בהל' הקודמת, אבל מ"ש הרמב"ם בפי' למשניות צריך תיקון לדעת הת"ח. אמנם מ"ש לדעת הר"ן יש לעיין דמנ"ל דכונתו ע"ד התקצף וכו' להכעיסו בהאמינו בו דילמא רק לבזותו ממש משום שאין מאמין בו כדאי' בגמ' כהאי גונא דף ס"ד ע"א בר' מנשה עיי"ש.
ולכאורה יש לעיין ג"כ בהל' הקודמת בקיבל עליו לאלוה דחייב באמירה בעלמא וכדאיתא במס' סנהדרין ס"א ע"א אומר אעבוד חייב וא"כ היאך שייך התראה בזה דקודם שאמר אעבוד מנא ידעו שיתרו בו ואח"ז כבר עבר ועבד, ולומר דאעבוד אינו חייב רק באומר עוד הפעם אחרי התראה ג"כ וצ"ע.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה