אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה ט

הלכה ח

מגדף שחזר בו בתוך כדי דיבור אינו כלום אלא כיון שגידף בעדים נסקל. ומסוף דברים כיון שגידף בעדים נסקל, דייק בכ"מ דס"ל דמגדף לא בעי התראה, והטעם שאין בו מעשה והביא דברי הרמב"ם בהל' עדות שכמו כן בעדים זוממין א"צ התראה שאינו במעשה עיי"ש, ועי' בס' מעשה רוקח כתב לתרץ מנשבע ומקיים (פ"ג) [פ"ה] דע"ז וחסמה בקול ונשבע ומימר ומקלל חבירו ותירץ דגם באלו לרמב"ם בלי מעשה א"צ התראה עיי"ש, ועי' בראב"ד בפ"ב ה"ד מעדות עמ"ש ברמב"ם שאין לעדים זוממין שגגה לפי שאין בה מעשה, לפיכך א"צ התראה כמו שבארנו עכ"ל וכתב ע"ז א"א זה הטעם לא ידעתי מהו, ואם מפני שאמר הכתוב חוקה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה א"כ מגדף לדעת חכמים לא יהא צריך התראה עכ"ל, ועי' בכ"מ שם, ואם נאמר כמ"ש בכ"מ לדעת הרמב"ם דא"צ התראה במגדף י"ל משו"ה נסתפק משה במגדף ועי' בסמ"ג הנ"ל.
אבל עי' בהל' סנהדרין כ"ו ה"ד אינו לוקה עד שיתרו בו וכו' אבל אם לא היה שם התראה או שקלל בלא שם וכו' אינו לוקה עכ"ל, ועי' בס' סדר משנה שהאריך להקשות על הכ"מ, והרי בע"ז באומר אלי אתה ג"כ אין בו מעשה ועי' בפ"ג ה"א כל העובד ע"ז אם היה שם עדים והתראה נסקל וכו' עיי"ש.
אמנם באמת נראה כמ"ש בכ"מ דדעת הרמב"ם דבמגדף א"צ התראה מדלא כתב דין התראה במגדף כמ"ש להלן בעובד ע"ז ולהלן בכל מקום שנאמר בהם מיתה כתב בעדים ובהתראה ובמגדף כתב וכיון שגידף בעדים וכו' ונראה כמ"ש בכ"מ.
ונראה בדעת הרמב"ם כי הנה ההתראה להבחין בין שוגג ומזיד כדאיתא במס' סנהדרין ח' ע"ב ומ"א ע"א ר' יוסי בר יהודה אומר חבר א"צ התראה שאין התראה אלא להבחין בין שוגג ומזיד והרמב"ם בפי"ב ה"ב מסנהדרין כתב דאחד חבר וכו' צריך התראה להבחין בין שוגג ומזיד. ובכ"מ ולח"מ שם וכ"כ בהה"מ בפ"א מהל' איסורי ביאה אף דקיי"ל כרבנן דריב"י מ"מ ס"ל דהתראה להבחין בין שוגג ומזיד, וגם בת"ח צריך התראה לזה למען יהיה שוגג במעשה שמא סבר שהוא שומן והוא חלב וכיו"ב עיי"ש, והנה מצינו בע"ז דבעינן התראה ובמס' סנהדרין ס"ב ע"א אומר מותר בע"ז ונראה משום דע"ז ימצא בב' אופנים כמ"ש ברמב"ם לעיל בדור אנוש שתעו שמותר לעבוד האמצעים אף שהודו בה' ובזה שייך טעות ואומר מותר, אבל במגדף מי לא יודע ככה שאסור לגדף ולזה הכל חברים המה ול"ש טעות במעשה שמצינו גם בת"ח התראה ומסתברא משום להבחין בין שוגג למזיד לא שייך במגדף, ואף די"ל שמא לא יודע העונש ועי' במס' סנהדרין ו' ע"ב ודף פ' ע"ב ושאר מיתות בי"ד וכו' אין ממיתין אותן אלא בעדים ובהתראה ועד שיודיעהו שהוא חייב מיתה בבי"ד ר"י אומר עד שיודיעהו באיזה מיתה הוא נהרג וכו'.
וידיעת העונש נראה להודיע עי"ז חומר האיסור מחומר העונש, ולאו משום שאם היה יודע גודל העונש היה פורש למה זה יהיה מצילו ממיתה כיון שלא היה פורש מחומר האיסור, רק כמ"ש דידיעת חומר העונש מודיע חומר האיסור וזה יוכל לפטרו אם נאמר שאם היה יודע גודל חומר האיסור היה פורש.
וגם י"ל למען הסיר מכשול ועון מודיעין לו גודל העונש למען יפרוש להנצל מעונש, אבל טעם זה לא יוכל לפטרו בעבר ועשה מבלי שידע חומר העונש רק כמ"ש כיון דעי"ז לא ידע ג"כ חומר האיסור יש טעם לפטרו.
ונפק"מ במגדף דחומר האיסור ידוע לו וקודם שגידף להודיע לו למען יפרש משום חומר העונש י"ל גם הרמב"ם מודה, אבל אחרי שגידף כבר בלי שהודיע לו כן דכיון דחומר האיסור ידוע לו וכחבר לדבר הזה, וזה שלא ידע חומר העונש לא יוכל לפטרו דעכ"פ מחומר האיסור לא היה פורש ושאני בע"ז כמ"ש דשייך טעות ואומר מותר ומדויק כיון שגידף בפני עדים וכו' דלאחר שעבר לא מהני לפטרו עבור שלא היה בהתראה, כן נראה לענ"ד לומר.
ועי' בכ"מ שהקשה מסנהדרין ע"ח ע"ב דאי' מגדף הוראת שעה הוי, וכמ"ש הפר"ח בכונתו דיליף ממגדף דמדבר ושם היתה הוראת שעה וכמ"ש שם בחבישה עיי"ש, אבל למ"ש טעם הרמב"ם מסברה וכמ"ש, ועל קושיא הב' מכס"מ עי' בפר"ח דכ"כ עדים זוממין לא מנו שם, ויש לומר סיוע לדברי מהנאמר אח"ז.
מי שגידף את השם בשם עכו"ם קנאים פוגעין בו והורגין אותו, ואם לא הרגוהו קנאים ובא לבי"ד אינו נסקל עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים. הרי כיון שקנאים פוגעים מבלי התראה ועל כרחך משום שנודע לכל חומר האיסור רק אינו נסקל משום שלא היה בשם המיוחד מ"מ לענין ידיעת חומר האיסור הוי בשוה אלא שצ"ע בשאר דברים שקנאים פוגעין בו ולא נמצא שצריכין להתרותו, ועי' בראב"ד פי"ג ה"ד מאיסורי ביאה שכתב בד"א שהתרו בו ולא פירש אבל לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובחין עכ"ל, ובהמ"מ כתב שלא מצינו התראה אלא לחיוב מיתת בי"ד ולא מצינו בפנחס שהתרה בזמרי וסיים מ"מ יראה לי שמה שאמרו גבי זמרי שהיה לו לפרוש ולא פי' הוא כשהתרה בו פנחס עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה