אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

אזהרה של מגדף מנין שנאמר אלוקים לא תקלל. בסמ"ג ל"ת סי' מ' "מקצת זרעו ולא כל זרעו, יש טעם בדבר לתשובת המינין מפני שבמיתת בי"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כמו כן עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהיה לו שום כפרה, ומטעם זה אני אומר שנסתפק משה במברך את השם שמא פטור הוא ממיתת בי"ד אע"פ שאפי' מקלל אביו ואמו הוא בסקילה החמורה יותר מכל המיתות" עכ"ל.
יקרות נדע מזה כי העונשין מבי"ד של מטה ומעלה לא לנקמה רק לכפרה לנקות נפשות ישראל מזוהמתם וכי משפט העוה"ז והעוה"ב צדקו יחדיו וזה אשר התורה שבע"פ תקל בהחמורות הוא עבור כי עליהם לנקיון עונשי עוה"ב בלבד.
ובמס' סנהדרין דף ס"ו ע"א אלוהים חול דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר אלוהים קודש וכו' בשלמא למאן דאמר אלוהים חול גמר קודש מחול וכו' עיי"ש, ובירושלמי סנהדרין פ"ז מ"ח בגמ' וכדר"י אמר בדיינים הכתוב מדבר אם על הדיינים הוא מזהיר לא כ"ש על הכנוים וכו' ובמראה פנים שם הקשה מאין מזהירין מן הדין ותירץ עם מ"ש בס' המצות בסי' קצ"ה דכל מקום שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם הוא מהדין או מלאו שבכללות וכמ"ש הרה"מ בפ"ב ממ"א דכל שיש איסור המפורש בלאו הבא מכלל עשה אפשר ללאו שבו לבוא מק"ו עיי"ש, וא"כ מיושב במשה שנסתפק משום שהיה קודם שנודע העונש ולא היה לו ללמוד מק"ו ומטעם שכתב בסמ"ג הנ"ל, ועי' בתוס' סנהדרין ס"ו שם בד"ה גמר שכתבו מדכתיב בלשון אלוהים נלמד ככה ולא מהק"ו דאי מק"ו אף למאן דאמר קודש נמי לא נילף מנשיא וחרש אלא דאיכא למפרך מה לבשר ודם שכן דואגין ומתביישין בכך עכ"ל, ולא כתבו דמק"ו אין מזהירין ונראה שדעתם מסכמת עם מ"ש בשם הס' המצות והרה"מ הנ"ל.

בכל יום ויום בודקין את העדים בכינוים יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין מוציאין את כל אדם לחוץ ושואלין את הגדול שבעדים ואומרין לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין, והעד השני אומר אף אני כמותו שמעתי ואם היו רבים צריך כל אחד ואחד מהן לומר כזה שמעתי.
ובכ"מ תמה שלא הביא כדברי הירושלמי דמקשי וכי אמרינן ליה גדף אלא אותו השם שאמרתי לפניכם קלל עיי"ש ובפר"ח כתב דסוגיא הבבלי על כרחך דלא כירושלמי דמקשינן והעדים אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו ופרכינן וכי קרעו בשעה מאי הוי הא קשמעי השתא וכו' ואם איתא דהשתא לא קאמרי בפי' מידי בשלמא הדיינין קורעין עכשיו על מה ששמעו שפלוני גידף אבל העדים למה להם לקרוע שנית ועל כרחך דס"ל לבבלי דצריך להעיד בפי' כמו ששמעו ומשו"ה ס"ד לקרוע בפעם שנית עיי"ש, ובמרכבת המשנה פי' גם דברי הירושלמי באופן המסכים לבבלי שקושית הירושלמי שם וכי דנין מספק לאסור במאסר קודם ששמעו העדים ומשני ששמעו העדים ולא שאמרו לו גדוף אלא אמר זה השם שאמרתי לפניכם גדף וע"ז מאסרים אותו ולא הוי מבזין מספק ואח"ז אמרו בפי' ממש עיי"ש ועי' בס' סדר משנה, ובתוס' יו"ט עמד על דברי הירושלמי דלמצותו לא קשיא אומרין לו גדף דהרי צוה התורה למחוק השם בסוטה עיי"ש ולמ"ש במרכבת המשנה לא יקשה, וכן כונתי אנכי לענ"ד לפירושו הנ"ל, ועי' במהרי"ק שורש ק'.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה