אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

ואלו הן דיני המגדף אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את ה' המיוחד של ד' אותיות שהוא אדנ"י ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על שם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכנוים באזהרה, ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וי"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל. בכ"מ ובלח"מ ובתוס' יו"ט ושאר מפרשי רבינו כולמו עמדו למה שכתב לחלק בין השם המברך להמתברך, דבהמתברך בעי בשם המיוחד ובהמברך בשאינם נמחקים בלבד ושניהם ממקרא אחד נפקו, ובס' מעשה רוקח כתב דמלישנא דקרא דכתיב ונוקב שם ה' בנקבו שם יומת דמשמע בנקבו בכל שם שלא נאמר שם ה' עיי"ש, ואבל הרי לא נמצא כן בגמ' לומר כן ובגמ' נראה עד שיברך שם בשם מנ"ל אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם בנקבו שם יומת וכו' וא"כ למברך נדע מנוקב שם אשר בלתי מפורש שם ה' דוקא.
והנראה דמסברה יש לומר לחלק בין שם המברך להמתברך בזה. דיש לומר בטעמא דבעי בשם המתברך במגדף לענין מיתה בשם המיוחד הנקרא ג"כ שם המפורש וכמ"ש ברש"י סנהדרין דף ס' ע"א המפורש כלומר שם המיוחד עכ"ל, ולענין אזהרה הוי בכנוי, דלענין מיתה דאין ממיתין רק העובר שאין נוכל להצילו בשום דבר כי נאמר ושפטו והצילו העדה ובעינן דבר ברור בלי ספק כלל אף שדרך רחוק, ולכן צריך במגדף להמיתו שיאמר בפירוש שנראה בודאי שכונתו לשם ה' דאם לא כן אין ממיתין אותו, ושאר השמות הקדושים דמשום זה בלתי נקראים מפורש ומיוחד כי איננו מבואר שם ה' בהם כמו בהשם המיוחד, כמו אלוקים שמצינו על דיינים כ"כ ומחלוקת בגמ' באלוקים לא תקלל אם הוא קודש או חול עיי"ש וכמו כן בשאר שמות הקדושים אף דשם שדי ויה לא מצינו רק בה' לבדו ועי' דף ס' לאפוקי ב' אותיות דלא, מ"מ אנן לא בקיאין כ"כ וכנראה בגמ' דרק השם המפורש בן ד' אותיות בלבד הוא הנקרא המיוחד והמפורש ובו בלבד לא נוכל להצילו לומר שהיה לו כונה אחרת ולא לשם ה', וכאשר נראה נמצא שמות רבות בהתורה ובנביאים בשם יה ושדי ואל לבני אדם צורי שדי אחזיה וכיו"ב הרבה וה' יו"ד ה"א וי"ו ה"א רק לה' לבדו, ועי' במו"נ ח"א פ' ס"א בפי' שם בשם המפורש וז"ל שם ולזה נקרא שם המפורש ענינו שהוא יורה על עצמו יתעלה הוראה מבוארת אין השתתפות בה, אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשתוף להיותם נגזרים מפועלות ימצא כמותם לנו עכ"ל עיי"ש עוד במ"ש שם מסכים למ"ש.
וכל זה בלא פירש כלל אבל בפירש השם המיוחד בשם המתברך לענין שם המברך די בשאינם נמחקים דכיון דעכ"פ קילל בשפתיו את שם ה' ואין לדונו לכונה אחרת להוציאו מכלל מגדף עכ"פ, בשם המברך אין לספק בכונתו ואין להצילו באורחא רחיקא לזה שיצא לקלל בודאי, וא"כ מה שנראה מקרא וכמ"ש בס' מעשה רוקח, גם הסברה תודיע ככה שם המפורש בעינן ולא כנוי דנוקב ה' כתיב ולא בהמברך, ועי' במס' סנהדרין ס"א ע"ב רב אשי אמר סיפא בישראל מומר וברש"י דמחייב באמירה בישראל מומר דכיון דקבל עליה תו לא הדר ביה שהרי הופקר בכך עכ"ל.
ובכ"מ הקשה על רבינו מסוגיא דסנהדרין ס"ו ע"א המקלל אביו עד שיקללם בשם וכו' מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי בנוקב ה' יומת מאי ת"ל על מקלל אביו ואמו עד שיקללם בשם, וברש"י שם דלא דרש מנוקב השם דבעינן שם בשם במגדף ומיותר לרבות אביו ואמו בשם עיי"ש, וברמב"ם בהל' ממרים בפ"ה הל' ב' כתב במקלל אביו ואמו כחכמים בשם המיוחד דוקא והאיך פסק כאן דבעינן שם בשם דוקא עיי"ש.
אמנם בחידושי הר"ן שם לא פי' כרש"י וכתב דאע"ג דקראי לא משתעי אלא במגדף מ"מ כיון שסמך הכתוב נקיבת השם אצל מיתה בא ללמוד על כל המומתין בענין השם שאין חיובן אלא בנקיבת שם וזה נכון עכ"ל, ויש לומר דדעת רבינו כמו כן כדעתו ור' מנחם ב"ר יוסי ג"כ ס"ל דבעי שם בשם במגדף וכן במקלל אביו ואמו בשם.
אבל יקשה עוד לפ"ז הרי במקלל אביו ואמו על כרחך הכונה על השם המברך בלבד והאיך נפרש בנוקב השם הנלמד במגדף להמברך דלא בעי בשם המיוחד למקלל אביו דבעי השם המברך בשם המיוחד דוקא, ועי' בשו"ע יו"ד סי' רמ"א סעיף א' המקלל אביו ואמו וכו' במד"א שקללם בשם מהשמות המיוחדים אבל קללם בכנוי אינו חייב אלא בלאו כמו המקלל אחד מישראל ובש"ך שם ס"ק א' בכנוי כגון שדי צבאות וכו' עיי"ש, וראיתי בס' משנת חכמים שכתב לפרש מ"ש ברמב"ם בפ"ה מהל' ממרים ה"ב שאין חייב סקילה במקלל אביו עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדים וכו' כונתו על שאינן נמחקין וחולק על הש"ך הנ"ל עיי"ש, אבל יקשה לפרש השמות המיוחדים על שאינן נמחקין. ואולי נגד הכנויין הנמחקין נקראו השאין נמחקין מיוחדים, וכנראה בע"ז ובמגדף כתב רבינו את השם המיוחד של ד' אותיות וכו' ולא כתב סתם השם המיוחד וי"ל משום דכולל אף שאין נמחקין ג"כ ושם המפורש לא נקרא רק שם א"ד וידו"ד ועי' ברש"י סנהדרין דף ס' הנ"ל שלא נראה כן, (ומזה אין הכרע די"ל דכ"כ שלא נפרש רק שם ידו"ד בלבד כמ"ש אח"ז) אבל להלן ה"ט כתב "אם לא הרגוהו קנאים ובא לבי"ד אינו נסקל עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים" מפורש כי במיוחדים שם כונתו על כרחך לשמות שאינן נמחקין וכמ"ש בכ"מ שם ומיוחדים דנקיט שמיוחדים שלא להמחק עכ"ל, וא"כ מפורש דעת הרמב"ם ולשונו בזה, ועי' בלח"מ.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה