דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ה
ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כגוי לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה ומומר לעכו"ם הרי הוא מומר לכל התורה כולה. ובכ"מ דלכן הכפיל רבינו ומומר וכו' לתפוס לשון הגמ' עיי"ש.
והנראה כי מ"ש בראשונה שהוא כגוי לכל דבריו לענין ריבית לדעת קצת עי' ביו"ד בסי' קנ"ט סעיף ב' ובמל"מ פ"ה מהל' מלוה ולוה ה"ב ועי' בבעה"ת שער מ"ו ח"א סי' ה' דלא מקרי אחיך, ובשו"ע אה"ע סי' קכ"ג סעיף ב' לענין כתיבת הגט דהוי כגוי לענין זה ובסי' קמ"א סעיף ל"ג לענין שליחות הגט, ובמג"א או"ח סי' ל"ט ס"ק ג' לענין כתיבת תפילין ובב"י שם, ובמג"א בסי' קפ"ט ס"ק א' אם מקרי בן ברית עיי"ש, ועי' ברא"ש בפ"ק דמס' חולין סי' ז' בד"ה ומומר להכעיס וכו' וברשב"א בחידושיו דף ד' ע"ב בד"ה ולא שם, ונראה שעל כונה זאת סובבים דברי הראב"ד פה בד"ה אעפ"כ אסור וכו' עיי"ש, כי מ"ש הרמב"ם כגוי לכל דבריו הוי להנ"ל דלא מקרי אחיך, ומ"ש ומומר לכל התורה, שאין מקבלין ממנו קרבן ובזה גרוע מגוי כדאי' במס' חולין דף ה' ע"א מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות וכו' חוץ וכו' אלמא מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה עיי"ש, ולהוציא מר' ענן דאמר שם דמותר לאכול שחיטתו עיי"ש דף ז' ע"ב.
וכן האפיקורסים אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלין אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון וכו' והאפיקורסים הם התרים אחרי מחשבת לבם וכו' עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט נפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון וכו'. אף כמ"ש להלן מחשבת האפיקורס לע"ז וכמ"ש בפי' כתב ביחיד ממנו משום שנמצא חלוק בעינינו, והנה כל מפרשי דבריו עמדו לתרץ שלא יהי' סתירה למ"ש בהל' תשובה בפ"ג אחרי שפרט שם בהל' ד' חמשה הנקראים מינים וכו' ובהל' ח' שלשה הנקראים אפיקורסים וכו' ובה"ט שתים הם הנקראים מומרים וכו' אחר כל זה כתב בהל' י"ז שם "בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה אפי' כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעוה"ב וכו' כל הרשעים והמומרים וכיו"ב שחזרו בתשובה וכו' מקבלין אותן שנאמר שובו וכו'".
ובכ"מ כתב במ"ש רבינו והאפיקורסים הם התרים וכו' בזה בא לפרש ההבדל בין האפיקורסים בהל' תשובה וז"ל האפיקורסים הנזכרים בהל' תשובה שאותם כופרים באלוקות והיינו מומר לעכו"ם ואותם מקבלין אותם בתשובה כמו שנתבאר בהל' תשובה ספ"ג אבל האפיקורסים הנזכרים כאן הם התרים וכו' עכ"ל, וכונתו כי כאן כתב התרים וכו' להכעיס בשאט נפש כמ"ש רז"ל שיודעין רבונם ומורדין בו ובלי טעות במחשבה כופרים ועל אלו כתב שאין להשיב על דבריהם וכיו"ב כי לא ישמעו מוסר וכמ"ש רז"ל באפיקורס ישראל כ"ש דפקר טפי, וכן הקדים בכ"מ להביא מאלישע אחר עיי"ש.
ובלח"מ כתב לחלק שמ"ש כאן הוא שאנחנו לא נקבלם ובהל' תשובה מה' ית"ש הבוחן לבבות יקבלם עיי"ש, ובשו"ת רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' מ"ה פי' שמ"ש כאן שאין מקבלין אותם הוא להחזיקם בחזקת כשרות ולבטוח בהם שיהיו בחזקת ישראל לכל דבר, כי תמיד נחוש כי יחזרו לסורן למחשבתם הרעה, ונראה כונתו לענין נאמנות באיסורין בזה לא נבטח בהם אבל לא כי לא נקבלם להרחיקם מתשובה וכן נראה לכאורה מסברה, ועיין בריטב"א במס' מכות דף י"ג ע"א בד"ה ת"ר בענין מנוי בעלי תשובה ומומרין ששבו לעבודתם עיי"ש ובפלפלא חריפתא לתוס' יו"ט ב"ק פ"י סי' ל"ג.
ומחשבת אפיקורס לע"ז. כבר פי' לעיל הכונה בזה לענ"ד.