דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ד
מצות עכו"ם כנגד המצות כולן היא שנאמר כי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו' ומפי השמועה למדו שבעכו"ם הכתוב מדבר הא למדת שכל המודה בעכו"ם כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם וכו' והיא עיקר כל המצות כולן. בכמה מקומות בגמרא, חמורה ע"ז שכל הכופר בה כאלו מודה בתורה כולה במס' חולין דף ה' שבועות כ"ט נדרים כ"ה ובמס' הוריות ח' ע"א איזה מצוה שהוא שקולה ככל המצות הוי אומר זו ע"ז, ובספרי בפ' שלח בד"ה וכי תשגו וכו' מגיד הכתוב שכל המודה בע"ז כופר בעשרה הדיברות שנצטווה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו אבות, וכל הכופר בע"ז מודה בכל התורה כולה עכ"ל. ולשון רבינו כלשון הספרי בשנוי מעט, ושם נאמר שכל המודה וכו' וכל הכופר וכו' - אבל בגמ' בכל דוכתין איתא רק הכופר בע"ז וכו' ויפלא כי להודיע חומר הע"ז כדאי' חמורה ע"ז וכו' היה נראה ביותר לומר חמורה ע"ז שכל המודה וכו'.
גם יפלא הרי הרבה הכופרים בע"ז וגם בהתורה וביותר איככה נחליט מ"ש רבינו אח"ז הנ"ל, "וכל הכופר בעכו"ם מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם והיא עיקר כל המצות" ועינינו רואות כופרי ע"ז וגם בתורה לא יאמינו ומהם המאמינים במקצת התורה ולא בכולה ובע"ז לא יאמינו ויכפרו בה.
אבל להמתבונן נראה עומק דעת הנאמר מרז"ל בכמה מקומות הנזכרים כי ממהות הענין הזה כי כל הכופר בה מחליט בשכנגדה והמודה בה כופר בשכנגדה, (אף כי הכפירה בע"ז היא שלילת האמונה לא בהיפוך המחייב) ובראשונה נאמר לפרש למה שכתב אח"ז בהל' ה' "והן האפיקורסין מישראל וכו' ומחשבה של אפיקורס לעכו"ם. בזה הנאמר כי כל מחשבת כפירה בתורה היא מחשבת ע"ז, אף כי הכפירה שלילת האמונה, ועבודת העכו"ם היא החלטת האמונה, נמשך למ"ש למעלה כי בזה הכפירה מחליט שכנגדו והודאה כופר שכנגדו.
והיוצא מזה כי כל אמונה אשר איננה כדת של תורה נקראת עבודה זרה ע"ד האמת, ועיין ברמב"ם בהל' מלכים פ"ח הי"א "כל המקבל עליו ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעוה"ב והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה וכו' אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם" ובכ"מ מ"ש והוא שיקבל וכו' כתב רבינו מהכרעת דעת עצמו עיי"ש.
אמנם הנראה כי דעת רבינו ז"ל כי הכופר בנבואה ותורה משמים אינו מבחין ויודע חסדי ה' והשגחתו ודרכיו יתעלה המביאים האדם לשלימותו ולהרימו מעל כל יצורי תבל, וזה אשר עבודתו בהכרה מזויפת בה' עבודתו עבודה זרה כי איננו עובד לאלוקי האמת, ומי אשר לו מושג כוזב בה' יתעלה עובד לע"ז לא לה' האמת, והן הכופר בחסדי ה' בהתגלות השכינה כי הוא יתעלה החפץ חסד משגיח ומגלה שכינתו להורות בני אדם הדרך לבוא לשלימותם ויעודם הנכבד הן זה בלתי לו הכרה שלימה מה' ואם עובדו איננו עובד רק למושג לפי דעתו לא לה' אלוקי ישראל ה' האמת, ולכן זה ששומר ז' מצות מפני הכרע דעתו ובלתי שיקבל על עצמו האמונה בה' עדות כי הכרתו בלתי צודקת כי המאמין מקבל ע"ע לעשות רצון ה' והעושה עבור נטית לבבו בלבד ואין אמונה בהתורה בו עבודתו פסולה וזרה היא וכמ"ש רז"ל הכופר בתורה עובד עבודה זרה אף אם לה' עבודתו לא לה' האמתי היא.
אמנם זה שכתב "ומחשבת אפיקורס לע"ז" כולל יותר, וזה כי הכופר בכל, בה' ובתורתו וגם בע"ז ובכל אלילי העמים ולא בצבא השמים ולא במעשי בני אדם, הכפירה תבוא בלבבו בהחלט אם כל אשר אנו מיחסים לה' יתעלה ממה שכל עין רואה הכופר הזה ייחס זה להטבע וא"כ יעשה להטבע לאלוהות וכיו"ב מחשבות זרות והן עובד ע"ז וכל כפירה באמונה בזה מחליט אחרת, כי החושב כי חלילה הכל במקרה על כרחך גם לדעתו כח אשר מביא הדברים לעולם אשר בהן יפעל המקרה ונודע דרכי האפקורסים, וכי טבע ענין הזה כמ"ש כי הכפירה באמונה יחליט אחרת ומשונה מהכפירה בשאר ענינים, וא"כ הכופר בע"ז אשר כמ"ש זה האיש המאמין בה' בתורתו כי בלא זה אין עבודתו שלימה ועבודתו עבודה זרה כמ"ש ועבור זה החליטו רז"ל כי כל הכופר בע"ז ע"ד האמת מודה בכל תורה כולה, כי מי אשר איננו מודה בכל תורה כולה עבודתו ע"ז, וזה נגד המציאות שיהיה כופר בתורה וגם בע"ז כמ"ש.
והרמב"ם הוסיף מאדם וכו' עד סוף כל העולם, כי התגלות הנבואה מראש ועד סוף מחסדי ה' הגדולים ביותר ומי שכופר בזה בלתי מכיר חסדו וכופר בהם ואינו עובד לה' האמתי אשר חסדיו בלתי בעל תכלית רק המודה בזה אינו עע"ז וכמ"ש, ומחשבת אפיקורס לע"ז כמ"ש דבר מוחלט כי הכופר בזה מאמין באחרת ורבינו ז"ל שירד לדעת רז"ל במה שאמרו כל הכופר בע"ז וכו' וכמ"ש זה הנכלל כי מחשבת אפיקורס לע"ז.
ולכן רז"ל כאשר רצו להודיע לנו גדר העובד ע"ז ומחומר האוחז במקצת מהדרך הרעה הזאת, בחרו לומר חמורה ע"ז שכל הכופר בה כאלו מודה בכל התורה כולה שמזה נדע כמה אף נטיה במקצת בכלל ע"ז כמ"ש, אשר לא היינו יודעים אם הביאו שכל המודה בה כופר בכל התורה שבזה לא נכלל רק המודה בכל הע"ז בשלימותה ולא נודע עוד חומר שלה מהנדע מהכופר וכו' כמ"ש מזה נדע חומר שלה אף במקצת ממנה עובד ע"ז יקרא כן נראה לענ"ד, ועיין במו"נ ח"ג פרק כ"ט בסופו עיי"ש ומובן כמו כן במ"ש.