דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ד
המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר וכו'. ועי' בכ"מ ה"ו שנוח לו בפי' דלרבינו אף בחול אין צריך לחזור בפי' עיי"ש ובלתי מובן דבחול שייך עכ"פ כדאיתא בגמ' שם זה אלי ואנוהו עיי"ש. ומצאתי בס' שאגת אריה הל' מילה סי' נ' וכתב דדעת רבינו אחרי שפי' והוי אתחלתא אחרינא לא שייך ואנוהו עיי"ש שהאריך בזה. ונראה בטעמא דלא שייך ואנוהו אח"ז בדבר המכוסה וגם מטבע הדבר כי לא נראו אח"ז הציצין רק בעת כי עשה מעשה ה' לעשותו בדרך מתוקן ונאה ולא כעושה דבר בחפזון בלי חפץ שאינו נותן עיניו עליו להיות מעשה נאה וכ"ז בעת כי עושה המצוה ולא אח"ז:
מל ולא פרע את המילה כאלו לא מל. בירושלמי מל ולא פרע וכו' תני וענוש כרת רב אחא בשם רב אבהו הדא דתימר בשאין בו כדי למרק אבל אם יש בו כדי למרק ממרק ואינו חושש ובקרבן העדה כתב ב' פי' אחד אם לא פרע את המילה חייב כרת ופי' ב' בשבת והנה על פי' הראשון בלתי מובן האי בשאין בו כדי למרק וכו' ולפי' הב' בשבת וכעין זה בבבלי ואם לא הלקיט ענוש כרת וכו' וכגון דאתא ביה"ש וא"ל לא מספקנא וכו' עיי"ש אף דהוי מקלקל בחבורה בלי תיקון מצוה צ"ל כיון שסופו לגמור הוי תיקון ועי' מ"ש בפי' משניות במס' חולין ובחי' הר"ן בתחילת שחיטה דהוי קלקול עיי"ש וכאן נראה בכה"ג מקרי תיקון ובקרבן העדה שם כתב לתרץ קושית התוס' במס' שבת הנ"ל ל"ל מל ולא פרע וכו' דלענין כרת אשמעינן כן עיי"ש. אבל לשון ממרק ואין חושש בלתי מובן וגם ביש בו כדי למרק ולגמור מאי קמ"ל ובבלי מפרשי בביה"ש עיי"ש. ואולי יש לפרש כיון דבבבלי אי' דאמרו לו שאין הזמן מספיק והוא התחיל ועתה קודם הגמר גם הוא מסופק אם יוסיף או לא וכל מה שמוסיף עושה חבורה חדשה י"ל משום ספק ימרק משום דאם יגמר יתקן למפרע:
ועי' מ"ש בתוס' בסוגיא דחטא בשביל שיזכה חבירך ברדית הפת עיי"ש בכה"ג לא שייך מ"ש שם דמי ישמע דמשום ספק ישמע ומסתברא דאין רשאי משום ספק אף דיש ספק ג"כ שמא יתקן על מה שעבר בודאי וצ"ע בזה די"ל שאני ברדית הפת דהעמידו דבריהם וכו' אבל בכה"ג יש מקום לומר דספק שיגמר הוי בקום ועשה בדאורייתא ועם כל זה כיון דודאי עבר שמא יתקן למפרע וגם יקיים המצוה בזמנו ויש בו כדי למרק יש לפרשו דאפשר שיהיה בו וע"ז אמרו ואינו חושש: