דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ב
כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בציפורן ומחזירו כאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה וכו'. והובא בשו"ע יו"ד סי' רס"ד סעיף ג'. ובה"ג יש ציצין וכו' אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גבהה וכו' וכן בשו"ע שם נראה דצריך שיחתוך כל העור החיצון עד שיתגלה העטרה ולא די בגלוי העטרה בהפריעה ולכן כתב אם נשאר מעור וכו' ושל הפריעה קרא בהל' זאת הקרום וכן נראה דעת התוס' במס' יבמות דף ע"א ע"ב בד"ה סוף מילה:
ובלשון רש"י שאצל הרי"ף ובנ"י שם דף מ"ז ע"ב שכתבו ציצין חתיכת בשר שלא נפרעת מילה כהלכתה עכ"ל לשון נפרעת לאו אפריעה בלבד קאי כי פרוע פי' גלוי וכונתו על ב' העורות ולשון בשר יורה ביותר על החיצון וקמ"ל דגם זה צריך להיות נחתך ברוב העטרה:
ובתוס' שבת דף קל"ז ע"ב בד"ה מל ולא פרע כאלו לא מל תימה מאי איצטרך למתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב את המילה וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה עכ"ל דנראה מדבריהם דציצין וכו' לא נאמר רק על עור הפריעה שצריכה להיות מגולה ולא על עור הערלה וכן הבין בתוספות חדשים במשניות שם עיי"ש. אבל נראה דקושיות התוספות דלאשמעינן שרוב הפריעה כבר נאמר פורעין וכו' והעיכוב נדע מציצין וכו' החופה וכו' דמאי שנא עור הפריעה מהערלה וראיתי בספר חכמת אדם שפי' כן:
ובסמ"ג בהל' מילה כ"כ אם נשאר מעור הערלה עור החופה וכו' עיי"ש אף דעור הערלה לאו דוקא מ"מ מפורש דדעתו דגם בערלה עור החופה מעכב:
ובמס' יבמות דף ע"א ע"ב אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וגומר ודילמא הנך דלא מהול. דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים וכו' א"כ מאי שוב אלא לאו לפריעה ומאי שנית לאקושי סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבין בו דתנן אלו הן הציצין המעכבין וכו':
ולכאורה יקשה למה לנו קרא ע"ז בלא"ה נאמר במקרא ונמלתם את בשר ערלתכם כל הערלה ורובו ככולו בכל דוכתי וכי בשחיטה וכיו"ב יש לנו מקרא ע"ז רק שקלינן בגמרא במסכת חולין אם רוב קנה או רוב ושט אבל דבעי לכל הפחות רובו נדע מסתמא. וגם הלשון לאקשוי וכו' בלתי מובן דנאמר דמורה על שיעורה דערלה והיה נראה לומר בס"ד דפשטא דקרא להסיר כל הערלה ממצותו דמילה מדסתמה התורה מ"מ להיות נקרא ערל לענין תרומה ופסח וי"ב לבטל מ"ע שיש בו כרת נאמר דילמא דוקא ערל כולו לא יאכל בו אבל בנימול במקצת אינו בכלל ערל עכ"פ וצריכין לקרא דמעכב בקדשים וי"ב בלא מל בכולהו כמצותו. ומדויק לשון מעכבת דשייך לענין מלעשות דבר ולכן נסמך במשנה במסכת שבת קל"ז באלו הן הציצין וכו' החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה וכו' דלענין זה נאמר העכוב וסמך לדברי מירושלמי בפרק החולץ דמפרש מחלוקת ר"י ורבנן דר"י מחייב אנדרוגנוס במילה ואיתא שם ערל מה ת"ל זכר עד שיהיה כולו זכר ר"י דרש זכר מה ת"ל ערל ואפי' במקצת ערל עיי"ש. ולפ"ז האי דאיתא מל ולא פרע כאלו לא מל דרוב הפריעה כבר נאמר במשנה פורעין וכו' רק בא לאשמעינן כאלו לא מל ומעכב בתרומה וי"ב והן זה נדע מציצין המעכבין וכו'. ולהעמיס כן בתוספות רחוק ונראה יותר כמ"ש לעיל:
אמנם דעת הש"ך בסי' רס"ד ס"ק כ' דאף בתחילה כשנראה רוב העטרה בשעת הקשוי די והביא ראיה מירושלמי והניחו בצ"ע עיי"ש. ולכאורה הוי סתירה בזה דנאמר כיון שהיה מתחילתו מהול כדינא אין לחוש במסורבל בבשר ונראה כאינו מהול וא"כ העיקר בחתיכות הערלה כבמשוך מהתורה והאיך נאמר כיון דבשעת הקשוי נתגלה העטרה אף שהבשר לא נחתך כולה וא"כ הכל תליא בגלוי העטרה ולא בהסרת העור. וצ"ל כשנגלה בקשוי בהתחלתו זה הוי השיעור חיתוך הערלה עד כדי שיתגלה העטרה בשעת קשוי. ויקשה מנ"ל לומר כן דהשיעור בשעת הקשוי בלבד דאם במסורבל דהוי משום מ"ע ובכה"ג דנראה לפעמים לא שייך מ"ע אבל מתחילתו לומר כן יקשה:
ולכאורה י"ל דמ"ש עור הערלה מעור הפריעה דהרי עור הפריעה נשארת ורק בהגלות העטרה ממנה די. ונראה לומר דתליא דאם נלמד פריעה ממול שנית כדאיתא במס' יבמות הנ"ל או מהמול ימול עיי"ש או מחתן דמים למולות כדאיתא בירושלמי שם דלפ"ז מאי שנא עור ערלה מעור הפריעה הרי בשניהם בלשון מול נאמר ומדעור הפריעה בהתגלות העטרה די וכן העור הערלה אבל אם נאמר דפריעה מהלמ"מ כמ"ש בתוספות שם בד"ה לא ניתנה עיין שם ואם כן י"ל פריעה דא"א בחיתוך וכך היה הלמ"מ ושאני עור הערלה דנאמר בה לשון מול דהוי הסרה. והנה אף אם נפרש פי' הירושלמי כמ"ש בש"ך. הירושלמי מלמד פריעה ממקראות הנ"ל וא"כ י"ל דלא צריך רק התגלות העטרה ולא תלי' בהסרת הערלה וההסרת הערלה כי בלעדי זאת לא תהיה התגלות העטרה וא"כ די אף בחיתוך מעט אבל לדידן דבלתי מבורר אם פריעה לאברהם אבינו או ליהושע ניתנה כפי שנוי הגירסאות במס' יבמות הנ"ל שם וגמ' דידן ל"ל דרשות הירושלמי לענין פריעה וא"כ נראה לכאורה דצריך הסרת הערלה רובו ככולו ואין די בהתגלות העטרה וביותר מזה אם בשעת קשוי בלבד דאין לו מקור רק מסברה דלא שייך מ"ע עוד אבל לא לענין קיום גוף מצות המילה כן נראה לענ"ד:
ועי' על דברי תוס' הנ"ל במס' שבת בשאילות שלום פרשת אחרי מות צ"ט עיי"ש. והנה בשאלתות דר' אחאי סי' צ"ג וביום אפי' בשבת ואפי' פריעות מילה דחיא שבת ואע"ג דאמר רבה בר יצחק לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ומנ"ל דפריעת מילה דוחה שבת שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וכו' מקיש סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה דחי שבת אף סוף מילה דחי שבת ועי' בשאילות שלום שם דאע"ג דבגמ' אמרינן לאקושי לענין ציצין מ"מ גם לזה איתקש דאין הקש למחצה עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר סי' רמ"ט ע"ש. והנה מדמל ולא פרע כלא מל ועל כרחך ההל"מ וכמ"ש בתוס' הנ"ל אתא יהושע ואגמרא מ"ש דלא הוי מילה בלא זה וא"כ מביום וכו' נדע גם פריעה: