אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה א

פרק ב

הכל כשרין למול ואפי' ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש אבל גוי לא ימול כלל ואם מל אינו צריך לחזור ולמול שניה. אפי' ערל וכו' עי' מ"ש לעיל בס"פ הקדום ומ"ש במקום שאין שם איש וכו' עי' מ"ש לעיל פ"א ה"ב עיי"ש והנה לעיל בשלא מדעתו כתבתי משום דעכ"פ שליחות בעי שיהיה כמותו וכאלו עשהו הוא אבל כאן קטן שפיר לאו בר שליחות וגוי לכתחילה לא י"ל מה"ט אבל אשה ועבד יקשה:
וי"ל כיון דאין האשה בחיוב מילה ועיין מ"ש לעיל בפ"א ה"א אם הוי עכ"פ כשאר ישראל כשאין כאן אב ובי"ד וכנראה מדברי רבינו כאן דלא הוי בחיוב כשאר ג"כ ומשו"ה טוב יותר איש אף שאינו האב דעכ"פ עושה המצוה המחויב בה אבל בשליחות י"ל דהוי כאלו עשהו האב. ולפמ"ש בפרי מגדים בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ג אות כ"ח דערבות שיהיה בכלל חיוב שיהיה שייך שליחות דכל שאינו מחויב לא שייך שליחות וא"כ אשה שאין שייכות בה לא שייכא שליחות וי"ל מה"ט אף דמצוה עלה כמו האחר מ"מ שליחות לא שייך מה"ט משום דאין שייכות בה. ומ"ש רבינו אפילו קטן עיין בקצה"ח בסי' שפ"ב ס"ק ב' עיי"ש:

אבל גוי לא ימול וכו' ואם מל אין צריך לחזור ולמול שניה וכו'. ועי' בכ"מ והנה לכאורה מטעם שליחות למ"ש לא שייך שימול לכתחילה דאין שליחות לגוי ורבינו כתב באשה וכו' דמלה כשאין איש ובגוי כתב לא ימול וכו' ולא הביאם ביחד דכולהו לכתחילה לא ובב"י בסי' רס"ד כתב לפרש שא"צ למולו אבל צריך להטיף דם ברית וכיו"ב הסכים בס' גט פשוט בסי' קכ"ג ס"ק א' עיי"ש:
ועי' בשאגת אריה סי' נ"ד שהקשה על פי' הכ"מ כאן דרבינו מספקא ליה דא"כ הוי (סד"ר) [ספיקא דאורייתא] ופי' כדרכו שם במל בלילה וקודם זמנו דא"צ להטיף דם ברית לדעת הסוברים כן הוא משום דהוי כאלו נחתך הגיד ולא מהני ביה ההטפה דדוקא בנולד מהול פליגי בגמרא משום ספק ערלה כבושה. וא"כ במל ע"י גוי הוי כמל בלילה וכיו"ב דלא שייך תקנה והוי מעוות לא יוכל לתקן עיי"ש אבל כבר כתבתי לעיל בפ' הקדום דלמה בגר שנולד מהול צריך להטיף דם ברית ולא אמרינן דהוי כנחתך הגיד ועיין ברש"י שבת קל"ד ע"א בד"ה ה"ג ומ"ש בפ"ג ה"ד עיי"ש:
ונראה די"ל דרבינו פסק כר"י דמילת גוי כשרה אבל ס"ל דר"י לא מתיר רק בליכא רק כותי או גוי. אבל בלא"ה לא שייך להתירו לכתחילה דעכ"פ כמ"ש כיון דאין שליחות לנכרי לא נעשה המצוה מהמחויב בה דאל"כ למה ידחה מילה שבת וצרעת ימולו ע"י נכרי ועל כרחך דעכ"פ המצוה לא נתקיימה מהמחויב בה והוי כנימול ממילא וס"ל דעל לכתחילה לא פליגי והאי דמחלק באשה וכו' דכמ"ש דשייך ג"כ אין שליחות וכתב כשאין שם איש ובגוי כתב לא ימול כלל משום דבאשה עכ"פ היא מקיימת המצוה שאין מחויבת בה וגם י"ל כשאין האב היא כמו אחרים ועכ"פ נעשה המצוה מישראל משא"כ בגוי לא נעשה מצוה במילה רק תיקן גברא בלבד לכן שייך לא ימול כלל לכתחילה. ונראה דנפק"מ דבליכא רק אשה צריך למולו בזמנו ולא להמתין על איש אבל בליכא רק גוי שייך לומר להמתין משום דעל הקטן לא שייך המצוה רק על הגדולים ובמל הגוי לא קיימו עכ"פ המצוה טוב להמתין ומשו"ה כתב רבינו בגוי לא ימול כלל אבל בדיעבד הוי נמול דקיי"ל כמאן דס"ל דכשירה וצ"ע לדינא במ"ש להמתין ולשון לא ימול כלל נראה כן ומיושב למ"ש מה שהקשה בכ"מ למה לא כתב רבינו ברופא מומחה מותר אמנם בגדול הנימול ע"י גוי הוי כנעשה המצוה ע"י עצמו ובכה"ג ודאי מסייע יש בו ממש והוי כאשה כשאין איש:

ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו כל ישראל בסכין. ובכ"מ לא פי' מקורו במ"ש רבינו ומצוה מהמובחר וכו'. ועיין בפי' הגאון מהר"א מווילנא ז"ל בסי' רס"ד שכתב ממשנה במסכת שבת דף ק"ל ע"א ועוד אמר ר' אליעזר כורתים עצים לעשות פחמין לעשות כלי ברזל עיי"ש נראה כונתו אף דודאי לא שכיח שלא ימצא זכוכית וכיו"ב ולמה נעשה פחמין וכלי נשבר כלי זכוכית וכיו"ב דהוי ממעט במלאכה. אבל יש להבין למה נתיר משום מהמובחר לחלל שבת וי"ל דתליא אם מילה הותרה בשבת ועמ"ש לעיל בזה. ועיין מנחות ס"ד היה לפניו שמינה ובשאגת אריה סי' נ' עיי"ש אבל עשה לך חרבות צורים וכו' ביהושע ה' צ"ע ועי' בתרגום וברד"ק:
ובמס' ע"ז כ"ז ע"א ישראל מל את הכותי וכותי לא ימול ישראל מפני שמל לשם הר גריזים דברי ר' יהודה א"ל ר' יוסי וכי היכן מצינו מילה מן התורה לשמה אלא מל והולך עד שתצא נשמתו עיי"ש:
ואין לפרש שעד שתצא נפשו כפשוט דבסכנה אין למול ור' יוסי מודה בערל שמתו אחיו מחמת מילה וכיו"ב בסכנה אין מולין וגם לא שייך לפרשו לשון גוזמא בכה"ג ונראה דעד שתצא נשמתו פי' עד סוף ימיו חייב הוי בחיוב הזה. ולמ"ש דלכתחילה לכו"ע ע"י ישראל שמקיים המצוה וכמו"כ לר' יוסי ע"י כותי ג"כ בדיעבד בלבד וכונתו החיוב עליו כל ימי חייו ואין לפטרו בשאין לו למול רק כותי כי במצות מילה ב' דברים שיהיה נימול והמעשה המילה ובגוי לא הוי מצוה במעשה המילה וכמ"ש משו"ה דוחה שבת ואינו ע"י גוי אבל שיהיה נימול הוי בכל גונא ועיין מ"ש בספר מחנה אפרים במעקה ע"י גוי בהל' שליחות עיי"ש וא"כ דכיון דחיוב עליו להיות נימול ואם לא מל טרם שיצא נשמתו הוי בכרת כמ"ש רבינו בפ"א לא נוכל לפטור אותו בכה"ג לעולם וגם לזמן מרובה מצינו חשש מיתה ועיין בשו"ת ריב"ש מ"ש היכא דלא שייך בל תאחר שמא ימות שייך ובמקו"א כתבתי לחלק בין שאם מת עבר למפרע בין דלא קיים המצוה בלבד דבאופן האחרון שייך אונס רחמנא פטרה אבל בעובר למפרע לא שייך לומר כן כמ"ש ביתר ביאור במ"א עיי"ש. וא"כ אין יכול לר' יוסי להמתין הרבה שיבוא שלא ימול ויצא נשמתו כן נראה לענ"ד. והנה י"ל עד וכו' ולא עד בכלל אבל מ"ש נראה לומר ביותר ולמ"ש ג"כ פי' עד שתצא טרם שתצא נשמתו ולא עד בכלל דאל"כ האי עד וכו' מיותר עכ"פ ולשון מל והולך וכו' הולך לשון זירוז ופי' שלא ימתין הרבה כמ"ש לעיל דשייך שמא ימות ויבטל המצוה וכמו הולך ומל וכן מצינו בכמה דוכתי על דרך זה:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה