אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה ט

הלכה ח

מילה בזמנה דוחה את שבת וכו' ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת כיצד שאם הי' בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה אע"פ שקציצת נגע הצרעת בלא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה. וכיו"ב בהל' טומאת צרעת פ"י ה"ה מי שהיה בהרת בערלתו ימול ואע"פ שהוא מילה שלא בזמנה שמ"ע דוחה את ל"ת. בכ"מ וכו' ובמל"מ שם הקשה ע"ז דבגמ' במס' שבת קל"ב ע"ב אמרינן אימר וכו' האי עשה ול"ת וכו' ויליף שם מבשר עיי"ש:
והנה לכאורה יקשה למ"ש בתוס' במס' זבחים דף ל"ג ע"ב בד"ה לענין דעשה דכרת דוחה ל"ת ועשה עיי"ש ואיככה נפרש הסוגיא הנ"ל דאיתא במילה דאינה דוחה לצרעת משום דהוי ל"ת ועשה בלעדי הקרא דבשר ואף דהוי עשה דכרת ואף דיהיה אז דוקא לא הוי בכרת עם כל זה מקרי עשה דכרת כיון דיש במצוה זאת כרת חמירי כדמוכח במס' יבמות בפ"ק דאמרינן על מילה שיש בה צד כרת ועיין ברשב"א במס' שבת שם בד"ה מאי דמה"ט שלא בזמנה דחי עיי"ש ולא ראיתי מי שעמד ע"ז עד שמצאתי בס' יד מלאכי אות ע' סי' תקט"ז שהעיר ע"ז וכתב לתרץ דמילה קיל מפסח משום דאפשר למול למחר ושם בפ"ק דיבמות לא נאמר רק דהוי צד חמור שלא למילף מיניה והביא ראיה מפסחים ס"ט ושבת קל"ג ע"א דאיתא ואי אשמעינן גבי פסח וכו' אבל מילה וכו' ואי אשמעינן גבי מילה הוא דמכשירין וכו' לא דחו שבת דליכא כרת וברש"י במס' פסחים ס"ט ע"ב בד"ה דליכא כרת לבו ביום אם ימול למחר עכ"ל עיי"ש:
והנה במס' שבת כתב ברש"י מילה בזמנה ליכא כרת דקטן לאו בר עונשין הוא ואבוה לא מחייב עליה כרת עכ"ל אמנם לכאורה י"ל דאחרי שיש לנו למודא דבשר אפי' בבהרת נאמר באמת דאשמעינן קרא דעשה דמילה כיון שיש בה צד כרת דוחה לל"ת ועשה ונלמד בעלמא דעשה דכרת דוחה לל"ת ועשה אף די"ל שאני מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות וכדאיתא במס' שבת הנ"ל עם כל זה במילה גופא בצרעת י"ל דבשר לראיה דעשה דמילה דוחה לל"ת ועשה:
והנה למ"ש בתוס' זבחים הנ"ל דעשה דכרת דוחה לעשה וגם לל"ת ועשה נראה דלא שייך מאי אולמי האי עשה מהאי עשה בעשה דחמור אמנם להטעם שכתבו ז"ל דעשה דוחה לל"ת אף דל"ת חמור כדאיתא בפ"ק דיבמות משום דבמקום עשה לא נאמרה הל"ת אבל לומר במקום העשה לא נאמרה העשה אחרת אין מקום לומר וא"כ לפ"ז בעשה ול"ת בדבר אחד גם על הל"ת לא שייך לא נאמרה דהעשה מוכיח על הל"ת וא"כ ממילא לא שייך דחיה דל"ת חמיר מעשה אבל כ"ז בעלמא בעשה אבל בעשה דכרת דעשה חמירי מל"ת א"צ לומר לא נאמרה ושייך דחיה וגם מאי אולמי וכו' לא שייך:
ומ"ש במקום עשה לא שייך שלא נאמר העשה החמורה רק דחיה דרק בל"ת דאית לן למודא דנדחה מעשה וכיון דל"ת צריכין לומר לא נאמרה אבל עשה לדחות עשה ל"ל קרא רק מסברה נאמר דחמיר ידחה להקל אבל לא נאמרה לא שייך לומר ולמ"ש משו"ה כתב רבינו דעשה דוחה וכו' אמנם יקשה למ"ש משלא בזמנו שאינו דוחה יו"ט וכדאי' במס' שבת קל"ג ע"א ועיין במהרש"א קל"ב ע"ב בד"ה האי עשה שכתב משום דאפשר למחר עיי"ש והרי צריכין למודא ביום אפי' בשבת ולא נאמר מטעם עשה דכרת ידחה לל"ת וביו"ט ליכא כרת מ"מ י"ל בצרעת דגליא קרא דנדחה הוי משום דבזה העשה דוחה לל"ת משום צד כרת וי"ל שאני שבת לצרעת דלמסקנא נאמר שבת חמירא ובצרעת גברא דלא חזי כדאיתא שם קל"ב עיי"ש ושייך יותר דעשה ידחה בצרעת מבשבת וביו"ט ועי' בתוס' ק"ל ע"א בד"ה ר"א וק"ל ע"ב בד"ה שלא ובמהרש"א שם ועי' קל"ב ע"ב עשה דוחה וכו' כגון מילה בצרעת ועי' שהקשו וכתבו דלאו דוקא עיי"ש ולמ"ש עיי"ש. ויש לעיין בצרעת דאית לן קרא להתיר אם רשאי לכוין לכתחילה לקוץ בהרתו וכדאיתא בגמ' שם באומר לקוץ ואי איכא אחר וכו' כדריש לקיש כ"מ שאפשר לקיים שניהם וכו' וכ"ז מטעם עשה דוחה וכו' אבל אם מקרא ילפינן י"ל דרשאי אפי' לכוין לקוץ ג"כ אמנם כיון דהוי פסיק רישא וכמ"ש בתוס' דפסיק רישא הוי כמכוין י"ל דרשאי גם לכוין בכ"ג ועם כל זה יש מקום לומר שלא יהיה מכוין למלאכה דאסורה בלעדי המצוה וי"ל דלכן כתב רבינו וכמ"ש דגם אחרי הלמוד דקרא נאמר דהוי משום דעשה דוחה וכו' ונפק"מ שאינו רשאי לכוין משום לקוץ בהרתו וצ"ע בזה ועי' בטור יו"ד בסי' רס"ו בשם ה"ר אלעזר הלוי שאין לאב למול בשבת דהוי לדידיה פסיק רישא לתקן בנו ולא לאחר כן עיי"ש וא"כ למ"ש י"ל דתליא אם מקרא או מטעם עשה דוחה וכו' וי"ל גם בשבת נילף מביום דבזמנו עשה דוחה וכו' בעשה דכרת ורק בשלא בזמנו דנדחה כבר אמרינן דאפשר למחר דגדול מעלת בזמנו לאחר הלמוד מקרא דביום וגם לטעם עשה דוחה וכו' נאמר כן ועי' בשו"ת תרומת הדשן בסי' רס"ה ועי' שפי' שם האי דאיתא בגמ' באומר לקוץ בהרתו וכו' לאו באומר ממש אלא באב הוי מסתמא כמכוין עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה