דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ח
אין מלין אלא ביום אחר עלות השחר בין ביום השמיני שהוא זמנה ובין שלא בזמנה שהוא מתשיעי והלאה שנאמר ביום השמיני ביום ולא בלילה מל משעלה עמוד השחר כשר וכל היום כשר למילה ואעפ"כ מצוה להקדים בתחילת היום שזריזין מקדימין למצות. ובהגהות מיימוני ואם מל בלילה צריך להטיף ממנו דם ברית כדאשכחן דבר שמצותו בלילה אם עשהו ביום אינו כשר כמו קצירת העומר ה"ה דבר שמצותו ביום אם עשה בלילה דאין כשר וכן מוכח לשון העמוד עכ"ל ועי' בש"א סי' נ"ג שכתב ג"כ לדייק מלשון רבינו דס"ל בלילה פסול בדיעבד מדהקדים וכתב אין מלין אלא ביום בין ביום השמיני בין שלא בזמנה ואח"כ כתב מל משעלה עמוד השחר כשר משמע דבלילה אפי' בדיעבד פסול לא שנא בליל ח' לא שנא שלא בזמנה נמי פסול עיי"ש:
ועי' ברא"ש שבת קל"ה ובטור ושו"ע יו"ד סי' רס"ב במל תוך שמונה ובשו"ע סי' הנ"ל בהגה בסעיף א' עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית מלו תוך שמונה וביום יצא ובש"ך שם ס"ק ב' השיג ע"ז דיצא מדרכי משה שכתב די"ל דעדיף תוך שמונה מנימול בלילה והקשה ע"ז ממס' מנחות דף ע"ב ע"א דאיתא שם ר' אליעזר ב"ר שמעון דאמר נקצר שלא כמצותו פסול בשיטת ר' עקיבא אמרה דאמר כל שאפשר מערב שבת אינו דוחה ואם נאמר דשלא כמצותו כשר בדעבד למה ידחה שבת נקצר מע"ש וא"כ אם נימול בתוך שמונה כשר יקשה כ"כ למה ידחה מילה השבת כיון דאפשר מע"ש:
ועיין בס' שאגת אריה בסי' נ"ב שהקשה ע"ז הרבה קושיות בראשונה הקשה דאם גם לא נימא דכשר במלו תוך שמונה יקשה עוד דעכ"פ כשר במלו לאחר שמונה ולמה ידחה לר"ע שבת דאפשר לאחר שמונה ואם דשייך זריזין וכו' הקשה ע"ז מהאי דאיתא שם רבי (כר"י) [כר' שמעון] ס"ל דאמר חביבה מצוה בשעתה מאברים ופדרים וכו' עיי"ש והנה יקשה דשאני קצירת עומר מהקטרה דבהקטרה שייך חביבה וכו' אבל בהקצירת עומר הרי משום זריזות אפשר מע"ש דהוי שפיר זריזות עיי"ש וגם הרי במסקנא איתא דלא אמרינן חביבה מצוה בשעתה רק בהקטרה דשבת נדחת כבר עיי"ש וא"כ לפ"ז יקשה במילה למה ידחה השבת דלא שייך חביבה וכו' ואפשר לאחר שבת וכתב דנעלם מהש"ך מ"ש בתוס' שם שהקשו על מאי דאיתא אמאי דחי שבת נקצריה מע"ש ואע"ג דלכתחילה מצותו בלילה כיון דבדעבד כשר לא הוי דומיא דתמיד דכתב בי' במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן עיי"ש וא"כ דומיא דתמיד לא שייך רק בקצירת העומר דקדשים מקדשים ילפינן ולא במילה עיי"ש שהאריך עוד בזה ועי' בס' שערי דעה לאאזמ"ו הגאון ז"ל שכתב בדעת הש"ך מדאיתא בשיטת ר"ע אמרה והרי בדברי ר"ע שאמר שאפשר וכו' הוי בשאפשר לכתחילה והאיך הוי בשיטתו ועל כרחך גם ר"ע ס"ל בכל מילי כן ולמידין מתמיד עיי"ש:
ולענ"ד נראה דאמרינן כמו דמצינו בתמיד שדוחה דהוי רק באופן שאי אפשר כלל לעשותו רק בשבת וכמו"כ בכל מילי אף דיש לנו למודא לדחות נאמר דהוי רק בשאי אפשר אף בדיעבד אבל בדבר שאפשר בדיעבד י"ל שאין שבת נדחה דזה לעשותו באופן לכתחילה לא חמיר כ"כ לדחות השבת וכמו בתמיד כן בכל הדברים ומדאין לנו למודא דשבת נדחה ע"כ דבתוך זמנו אינו יוצא כלל:
ועל הקושיא שהקשה הש"א לרבי נאמר לחלק בין קצירת העומר דשייך זריזין לקצור מע"ש להקטרה דהוי מטעם זריזות בשבת כמ"ש לעיל בשמו הנה קושיא זאת יקשה גם בלעדי הש"ך. אבל לענ"ד לא שייך לומר זריזין מקדימין וכו' רק בדבר שיוצא בו לכתחילה ולא במה שיוצא בו רק בדיעבד אף לדעת הסוברים דזריזות דוחה המצוה מהמובחר ועי' במג"א בסי' כ"ה עיי"ש כ"ז להמובחר ולא במה שאין יוצא לכתחילה:
ועל הקושיא דאם נאמר גם מה שאי' מענינא דקרבנות נאמר כן א"כ למה ידחה מילה בשבת דאפשר בתשיעי ומשום חביבה וכו' לא שייך היכא דלא נדחה שבת כמ"ש לעיל בשמו נראה לענ"ד דשאני מילה משאר מצות העומר וכיו"ב דהוי המצוה על הדבר משא"כ מילה דהוי המצוה על האדם ואף למ"ש רבינו לעיל ה"ב שאם מל אין עובר בכרת למפרע מ"מ המ"ע דמילה דהוי עליו על כל יום ויום בפ"ע לא תיקן למפרע כמ"ש לעיל וא"כ על יום השמיני דהוי המצוה בפ"ע שיהיה נימול בו לא שייך לומר דאפשר למחר והאי דדחי שבת אף דבמלו למחר תיקן הכרת למפרע והוי כעשה בעלמא ע"ז לנו מקרא ולא שייך להקשות ועכ"פ חמיר מצותו דהוי בכרת כשלא מל אח"ז ורק באם נאמר דתוך ח' יצא ע"ז כתב הש"ך שפיר דהוי אפשר כיון דיוצא בדיעבד ולא ידחה כמו דאמרינן בקצירת העומר כן נראה לענ"ד:
גם מ"ש בש"א במלו בתוך זמנו לא שייך הטפת דם ברית דהוי כנחתך הגויה עיי"ש צל"ע דמאי שנא מגר מהול דצריך הטפת דם ברית ועיין מ"ש לעיל בשם האו"ז עיי"ש וכמ"ש בתוספות דמאן דס"ל דבנולד מהול א"צ משום דקרא מעטיה משא"כ בגר עיי"ש וא"כ נראה דבלא"ה לא אמרינן דהוי כנחתך ובתוך זמנו לר"ש שמובא ברא"ש במסכת שבת נראה שא"צ הטפה משום מעוטי מקרא ולא משום שאין ראוי ובנחתך כתב שם בפ"ע דדי בטבילה בגר עיי"ש:
וכל היום כשר למילה ואעפ"כ מצוה להקדים בתחילת היום שזריזין מקדימין למצות. עי' מ"ש בזה בפ"ב ה"ה מהל' ק"ש בענין זריזין אם הוי מדאורייתא ואם במצות דרבנן כמו"כ עיי"ש:
הנה מצינו זריזין וכו' בכמה דוכתי וגם חביבה מצוה בשעתה במס' פסחים ומנחות וכיו"ב ועיין בספר ארעא דרבנן אות א' שהחליט דאין מעבירין על המצות וחביבה מצוה בשעתה אחת היא והחליט במצוה מהמובחר אחר זה לא אמרינן חביבה מצוה בשעתה ואין מעבירין וכו' ועי' כיו"ב בשו"ת חכם צבי סימן ק"ו ובמל"מ הל' מגילה פ"א הי"א ובמג"א בסי' כ"ה ס"ק ב' וסי' תכ"ו ס"ק י"ג והביאו ראיה לזה ממסכת יבמות במצוה בגדול ליבם דלא אמרינן בהמובחר אח"ז שיהוי מצוה לא משהינן ולדעתם כמו"כ מצוה גדולה אחרת הוי בגדר זה עיי"ש:
ולכאורה יש לעיין בהאי מלתא דמה דאמרינן חביבה מצוה בשעתה ילפינן במסכת פסחים ס"ח ומנחות ע"ב מהקטר אברים ופדרים שמקריבים בשבת ולא משהינן עד לילה ודוחין שבת עיי"ש וא"כ מדדחינן שבת משום חביבה מצוה בשעתה למה לא תדחה המובחר לאח"ז ונעשה בפחות מזה בשעתה. גם בתמידין ומוספין וקידוש היום דאמרינן כן דהוי מצות אחרות יקשה ג"כ דאם דוחה איסור שבת החמור מכ"ש מצוה אחרת המובחרת מהמצוה שיעשה עתה:
והנראה לומר ונדבר מקודם בענין חביבה וכו' ומקדימין למצוה אם אחת המה ואם שניהם מדאורייתא והנה כבר כתבתי לעיל בהל' ק"ש במאי דמצינו גם באיסור דרבנן זריזין וכו' והסתירות והישוב בזה עיי"ש:
והנה חביבה מצוה בשעתה מצינו גם במצוה מדרבנן במסכת פסחים דף ק"ה ע"ב וחביבה וכו' מדאורייתא כמוזכר במס' פסחים ס"ח ע"ב ובמסכת מנחות ע"ב ע"א אמר רשב"י בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשירים כל הלילה ואין ממתינין להן עד שתחשך וברש"י שם כשירין כל הלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ויוכל להקטירן כל הלילה ואעפ"כ אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה עכ"ל ועיין בפ"ד מהל' מעשה קרבנות ה"ג. ועיין במסכת מנחות שם וא"כ נראה מפורש דהוי מדאורייתא ועיין במסכת מו"ק דף ט' ע"א שיורי בנין ביהמ"ק לא משיירין עיי"ש:
וכמו כן במסכת פסחים דף ד' ע"א זריזין מקדימין למצוה וכו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבוקר וברש"י נבדק בצפרא וכו' דאיכא הקדמה לזריזין כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וכו' ולא המתין עד הנץ החמה וכו' עכ"ל:
והלשון אלא שהזריזין וכו' משמע דדרך הותיקין וזריזין כן כמו במסכת ברכות בפ"ק ותיקין היה קורין וכו' וכן נראה מלשון רש"י שכתב ובזריזותיה דאברהם וכו' דמשמע דלא הוי חיוב כ"כ על הכל רק אברהם היה זריז ונשכר וכן ללמוד ממנו והוא עצה לזריזים בלבד. ויש לפרש בלשון רש"י גם כן ובזריזותיה דאברהם שהיה קודם הנץ אבל לנו מצותה לאחר הנץ כדאיתא במסכת מגילה דף כ':
אמנם הלשון שיהוי מצוה לא משהינן דאי' בכמה דוכתי נראה דהוי כן מהרוב על הכל ולפ"ז הספק רק אם החיוב מדאורייתא או מדרבנן אף כהנראה דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין וכו' אחת היא וא"כ הוי זריזין וכו' דאורייתא אמנם כנראה באמת ב' דברים המה לכן לא הביאו מהקטר חלבים וכו' ואף דמשם לא נדע דהוי בבוקר והוי ס"ד קודם הרי במילה דאי אפשר בלילה לא שייך קודם וממילא משום חביבה וכו' בהתחלת הזמן חיובו לעשותו ונראה דזריזין דבר בפ"ע ומקרא אחרינא ילפינן לה ומלשון רבינו אין הכרע אף שמשנה מלשון הגמרא בקצתו אם הוי בחיוב או מצות זריזין בלבד ובמסכת יבמות דף ל"ט גבי מצוה בגדול ליבם דאיתא שיהוי מצוה לא משהינן ושם דף מ"ז ע"ב גבי גר מלין אותו מיד מ"ט שיהוי מצוה לא משהינן נראה דהוי חיוב לזרוזי נפשו בזה:
ואם הוי מדאורייתא י"ל דיש לדקדק בלשון הברייתא במס' פסחים הנ"ל כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה ועיין במגילה דף כ' דלשון כל היום צריך הבנה דהרי כשר כל ימי חייו רק דחיובי למול באותו היום ואם עבר היום ביטל מ"ע דכרת. ואם למעוטי לילה קאתי הול"ל מצותו ביום וכשר לעולם אלא שזריזין וכו'. ובמסכת מגילה דאי' ג"כ כל הלילה כשר וכו' היינו משום אחר החצות דאיכא סייג ועיין בתלמידי רבינו יונה ריש מס' ברכות ותוס' פסחים דף ק"כ וברמב"ם בזה ובש"א אבל במילה כאן לכאורה יש לדקדק כמ"ש:
וי"ל דהנה גם להבין בהאי דפשיטא דכל היום וכו' אלא שזריזין וכו' דרק מזריזות יהיה בבוקר הרי היה נראה בלא זריזות יחול מצות המילה בהתחלת היום ותיכף יחול עליו המצוה דהזמן שקבעה התורה במילה היום השמיני וקודם לזה לא ימול ואם ביטל יומו עבר עשה דכרת אף דכל ימיו מוטל חיוב זה עליו ואפשר לתקנו עוד ולפ"ז נאמר דהמצוה שימול א"ע ושלא יהיה ערל וא"כ מ"ע שימול עליו תמיד כל ימי חייו. ושלא יהיה ערל כבר ביטל ביום שעבר ולא מל וכמ"ש לעיל. וא"כ כמו דאמרינן מיום שמיני והלאה כן נאמר על תחילת היום השמיני מיד על אותו היום דאף דמ"ע כל ימיו. בלא מל בתחילת זמן חיובו בבוא היום ביטל המ"ע על שהיה ערל ועבר בקצת זמן החיובו מתחילתו דמאותו הזמן שהוא מחויב ויכול למול חל המ"ע וביטל העשה על הזמן שעבר ולא מל ומנ"ל לחלק בין בבוקר ומיום השמיני ושלאחריו ולמה נאמר כל היום כשר וכו' ומידי ספיקא לא נפקא:
וגם יש להבין בהאי דכל היום כשר להיפוך מנ"ל דכל היום כשר אפי' בתחילתו וגם הזריזות בהתחלתו. והנה מקרא מפורש ביום השמיני ימול וכו' הרי דמצוה באותו היום והתורה סתמה ועל כרחך מתחילת היום אבל עיין במסכת שבת קל"ב ע"א דלמדין מביום וכו' אפי' בשבת ומקשינן האי למעוטי שביעי ומשני מבן שמונת ימים נפקא ועיין בתוספות שם ובמס' מגילה כ' ע"א בד"ה דכתיב שהקשו על דנקטי מקרא דביום השמיני עיי"ש ועוד שם רב אחא בר יעקב אמר אמר קרא שמיני שמיני אפילו בשבת האי שמיני למעוטי שביעי שביעי מבן שמונת ימים נפקא ואכתי מבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד הו"א בשביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא אלא מחוורתא כר"י עיי"ש. והנה אמרינן שלא נאמר דוקא בשמיני אז מתחיל זמנו שיכול למול וצריכין קרא שצריך למולו אז. והנה מבן שמונת ימים הוי ס"ד דאינו רשאי עד שיעבור כל השמונה ימים ולמדין מביום דרשאי אז ולא צריך כל השמיני שלימות ואכתי לא נדע החיוב ביום השמינייה דוקא וזה יקשה לר"י גם כן עיי"ש:
ולכאורה היה נאמר דזה נדע ממקצת היום ככולו דקיי"ל בכמה דוכתי ויש לעיין בזה בכמה דוכתי דמחלקינן בין תחילת החשבון לסופו ומ"ש לחלק בין נידה וזיבה בתוספות במסכת נדה ופסחים פ"ד עיי"ש. ובמ"א חשבתי לחלק בין מ"ע ול"ת בזה עמ"ש בריב"ש בסי' שמ"ד עיי"ש. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא במקצת היום ככולו אם בתחילתו או בסופו ועיין בתוספות הנ"ל שכתבו סברות להכריע למה נאמר בזה בתחילתו ולזה בסופו עיי"ש:
וי"ל דהנה בספיקות סתירות כאלו בכונת התורה אם מתחילתו מיד או דוקא בן שמונת ימים לא שייך מספק לחומרא דממ"נ דאם נאמר לבסוף שמא מתחילה וביטל מ"ע ואם מתחילה שמא זמנו לאח"ז ולא קיים כלל ומסתברא לומר בן שמונת ימים דוקא כפשטא דקרא וליכא להכריע ממקצת היום ככולו ולפ"ז צריכין אנו קרא שמיני לשביעי דלא וחד בשמיני דרשאי בשמיני ולא נדע עוד דדוקא בשמיני ועיין בסי' רס"ב במל בתוך ח':
והנה למ"ש כיון שספיקות שות לחומרא נוטה ביותר לומר מאוחר וגם כללא מוטב לעבור בשב ואל תעשה וכו' אבל אם נאמר דזריזין ושיהוי וכו' מצוה מהתורה וא"כ נאמר מוטב למול בהתחלת יום השמיני דכיון דאין הספיקות שוות דאם הוי ביום שמיני ועשה אח"ז ביטל מ"ע דכרת וגם החיוב דזריזות וא"כ נאמר ככללא מדסתמא התורה ניזל בתר הנוטה ביותר ואף אם נאמר בכה"ג דמאחר משום ספק לא שייך שיהוי וכו' מ"מ זריזות ביטל עכ"פ ולפ"ז מזריזין וכו' ושיהוי מצוה וכו' נדע דיום שמיני כשר וממילא קרא אחרינא למ"ד במסכת שבת קל"ד קאתי וא"כ מדויק כל היום כשר משום דיש סברה לומר שאינו כן וכמ"ש ועל ידי הזריזות וכמ"ש נדע כן מביום וכו' ולפ"ז מיושב קושית התוספות במסכת שבת ומגילה למה נקטו האי קרא דביום ובמסכת שבת נילף מבן שמונת ימים דלמ"ש צריכין להאי קרא כאן וממילא נפשוט למ"ש דזריזין הוי דאורייתא ועיין במל"מ בהל' מגילה פ"א הי"א בספק י"ד וט"ו יקרא בי"ד משום דאם הוי זמנו בי"ד קיים זריזין מקדימין עיי"ש וזה ראיה למ"ש. גם י"ל כיון דנוטה יותר:
והנה אפילו אם נאמר דזריזין וכו' לא הוי מדאורייתא חביבה וכו' על כרחך מדאורייתא כדאיתא במסכת פסחים ומנחות הנ"ל ונראה דחביבה וכו' וזריזין וכו' לאו אחת היא דהנה חביבה מצוה בשעתה כמו באברים ופדרים שכבר התחיל במעשה הקרבנות ועיקר כפרתו בשבת ע"כ ולכן אין להפקיע ולהפסיק באמצע המצוה וכן מורה הלשון חביבה המצוה בשעתיה דיקשה כיון דלילה ג"כ זמנו הרי הוי גם אז בשעתיה אבל בשעתיה קאי על זמן התחלת עשיתו כבר דכיון שהתחיל יש לגמרה וכמ"ש ז"ל מצוה שבא לידך אל תחמצנה משא"כ הזריזין מקדימין וכו' דהוי להתחיל המצוה מעיקרא. ועיין ברש"י במסכת יומא ל"ג גבי אין מעבירין על המצות עיי"ש. ולכן במילה וכיו"ב מצינו רק לשון זריזין מקדימין וכו' ושיהוי מצוה וכו' ולא חביבה מצוה וכו' ולכן קרא מיוחד על זה בפ"ע:
והנה לכאורה נגד דברינו סוגיא דמס' מנחות ע"ב ע"א דאיתא סבר לה כאידך דר"ש וכו' חביבה מצוה בשעתה וכו' ושם לא התחיל עוד לקצור שאני שם דעיקר מצותו לכתחילה באותו הלילה בשבת אף בלא התחיל הוי בשעתיה דאם יקצור מע"ש הוי שלא בשעתה לכתחילה:
ובמס' פסחים דף ק"ה דאי' חביבה וכו' גבי כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום מפני שקידוש היום קודם לכבוד היום וכו' ולישבקיה עד למחר וליעבד ביה תרתי א"ל חביבה מצוה בשעתה עיי"ש וי"ל כיון שהתחיל קדושת שבת למלאכה ולתפילה וי"ב וא"כ כל הנעשה לקידוש השבת כאחת חשבינן והוי כמו שהתחיל ובאמצע המצוה כשיפסיק בקידוש היום השייך עתה ושפיר בזה לומר חביבה מצוה בשעתיה:
ועוד שם ומי אמרינן חביבה וכו' והא תניא הנכנס וכו' ואח"כ אומר הבדלה על הכוס וכו' ולא אמרינן חביבה וכו' ולכאורה מצות הבדלה הוי התחלת המצוה ושייך זריזין וכו' ולא חביבה וכו' לפמ"ש וי"ל כמו דאם מפסיק באמצע מבטל חביבה וכו' ומקרי בשעתיה משום שהתחיל בעשיתו כמו"כ אם עיקר הזמן אז ומשהה עד שתעבור מקרי ג"כ בשעתיה וא"כ י"ל בס"ד קודם דאמרינן שם שאני בין אפוקי יומא לעיולי יומא הוי ס"ד דעיקר זמן הבדלה מיד בהתחלת הלילה להבדיל בין החושך לאור וקודש לחול ומשא"כ בשאר מצות דאין המצוה על הזמן כמו הבדלה דעיקר מצותה על הזמן בלבד ועיין ברשב"ם בד"ה עיולי יומא מחבבין ליה ועבדינן קידושא מאורתא כי היכא דלנקטי עילוון הא דחביבה מצוה בשעתיה וזריזין מקדימין למצוה עכ"ל נקיט תרוייהו ונראה ג"כ מדבריו דשני דברים המה גם י"ל דס"ל להגמ' דעל כרחך אף דאמר הבדלה על הכוס לאחר בהמ"ז משום דאי אפשר מ"מ בס"ד בתפילה מבדיל מקודם משום זריזין וכו' וממילא שייך חביבה וכו' על הכוס דהוי באמצע אח"ז וכמ"ש לעיל ומדויק לשון הרשב"ם דדוקא בעיולי עבדינן כן ולא באפוקי ונקיט תרוייהו נגד אפוקי דס"ד לומר כן דמצד זריזין וכו' מבדיל בתפילה וממילא שייך חביבה וכו' על הכוס ואמר דרק בעיולי ולא באפוקי עבדינן כן ואתי שפיר ומובן:
ועי' עוד בילקוט בשם תו"כ מובא במג"א בסי' כ"ה הנ"ל וז"ל ואם לא תשיג ידו וכו' כמה חביבה וכו' שמיד שמביא עשירית האיפה ואין ממתינין לו עד שיתעשר ויביא כשבה או שעירה וכו' ר"א אומר חביבה וכו' שמיד נערכים וכו' ונותן סלע וכו' ויביא חמישים סלעים ר"ש אומר חביבה וכו' שהקטר וכו' ועי' בקרבן אהרן דף נ"ח ע"ב שם שמביא טעם במחלוקתם ולמה פליג ר"ש על כולם ויש ליישב גם בזה וגם י"ל בחוטא ומתחרט להביא קרבן הוי הקרבן מענין ואמצע תשובתו וכפרתו וכמו"כ בערכין דהוי ע"י דבריו שהתחיל בנדבה ובהתחיל במצוה ועליו לגמרה שייך חביבה וכו' וכמ"ש:
ומיושב במ"ש להקשות על המג"א וסייעתו דאם חביבה וכו' דוחה איסור שבת ולמה לא אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן היכא דיעשה אח"ז מהמובחר דלמ"ש חביבה וכו' בהתחיל כבר בהמצוה להפסיק באמצע חמיר ודוחה שבת משא"כ זריזין ושיהוי וכו' דלא התחיל כלל והם ז"ל בשיהוי וכו' כמו כן וכן הסוגיא במס' יבמות שהביאו שם:
ועי' בטו"ז או"ח הל' חנוכה סי' תרפ"א שכתב בענין נר חנוכה והבדלה איזה תקדם שכתב דכבר נכנס שבת ועיולי הוי חדא עיי"ש ולמ"ש יש לפרש שכבר נכנס שבת ושייך חביבה מצוה בשעתיה כמ"ש לעיל ובתוס' שבת דף כ"ג ע"ב בנר ביתו ונר חנוכה כתבתי במ"ש לעיל לפרש הסוגיא שם ולתרץ כמה קושיות שם עיי"ש. ולמ"ש חביבה וכו' לכו"ע דאורייתא ומצינו במצות מדרבנן וכמו"כ זריזין וכו' מצינו בדרבנן וכמ"ש לעיל בהל' ק"ש בזה: