אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה ז

הלכה ה

גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה ואם מל כשהיה גוי צריך להטיף ממנו דם ברית ביום שנתגייר וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני וכו'. עיין בכ"מ והנה במ"ש בנולד כשהוא מהול משום ספק ערלה כבושה וצ"ל דע"י הטפת דם הברית יתברר אם הוי ערלה כבושה דאז תתפרד הערלה דאל"כ מאי אהני הטפת דם ברית בלבד אם העטרה נתכסה בערלה כבושה:
והנה בהטפת דם ברית בגר מהול דלאו מטעם ספיקא הוי ומנ"ל דהיכא דלא שייך מילה צריך עכ"פ הטפת דם ברית מייתי בירושלמי במס' שבת בפר"א דמילה ה"ב רב אמר המל ימול מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית ובקרבן העדה פי' שם דמשום שמא ערלה כבושה היא עיי"ש ובבלי לרב א"צ דאמר הלכה כת"ק ומטעם ספק למאן דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא למה לי קרא ע"ז וכיו"ב בבראשית רבה פמ"ו ומביאן הגאון מהר"א מוילנא ז"ל בשו"ע בסי' רס"ג עיי"ש וי"ל דקרא אסמכתא או דבגר ילפינן הטפת דם ברית מקרא זה. והנה לדעת רבינו להלכה בנולד כשהוא מהול משום ספק ערלה כבושה ובגר הטפת דם ברית לאו מטעם ספיקא רק מודאי וצ"ל כמ"ש בתוס' במס' שבת דף קל"ה ע"א בד"ה לא דבין קטן כשהוא מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול שניהם היו טעונין הטפת דם ברית אי לאו דדרשינן הכא דקטן א"צ להטיף ממנו משום דכתיב ערלתו ודוקא בקטן דגלי גלי בגר דלא גלי לא גלי עכ"ל:
והנה לכאורה האי דערלתו למעט קטן כשהוא מהול הוי בשבת שלא למולו ומנ"ל עוד דבחול לא צריכין הטפת דם ברית דלדעת התוס' עיי"ש. ונ"ל עם מ"ש בתוס' שם בד"ה ולא ספק דלמה לי קרא למעט דספק אינו דוחה שבת עיי"ש. ולפ"ז י"ל דעל כרחך ערלתו ממעט אף בחול ולדידן דבחול משום ספק מטיפין על כרחך במהול בודאי אין מטיפין דאל"כ גם שבת ידחה ולמה ממעטין מערלתו כשהוא מהול:
אמנם לכאורה יקשה עוד מנ"ל דא"צ הטפת דם ברית לנולד מהול אף בליכא ספיקא דערלה כבושה כמו בגר מהול וממעוטא דערלתו דאין דוחה שבת שמא דרק במילה ממש שבת נדחה ולא בהטפת דם ברית כשמהול כבר ועיין בס' מגן אבות דף מ"ח ע"ג ע"ש (וי"ל כמ"ש לעיל דלספק לא צריך קרא למעוטי כמ"ש בתוס' דלמ"ש הוי המיעוט לודאי שאין מטיפין י"ל הוי מחויב ודאי כמו בגר) וצריכין לומר כיון דע"כ הטפת דם ברית בכלל מילה דאל"כ מנ"ל לומר כן וכמ"ש בירושלמי המל ימול וא"כ הוי בכלל מילה שדוחה שבת וע"כ גם בחול רק משום ספיקא וצ"ע והנה למעוטי ספיקא ל"צ בשבת וי"ל שלא נאמר דהוי ודאי לענין הטפת דם ברית כמו בגר או כמ"ש בחי' הר"ן חולין דף כ"ב עיי"ש. ועיין בש"ך יו"ד סי' רס"ב ס"ק ב' שכתב די"ל הטפה אינה דוחה דוקא מילה עצמה עיי"ש וצ"ע:

אנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות וכו' צריך למול אותו בשמיני וכו'. ועיין בכ"מ שכתב כיון דלא הוזכר בברייתא חילוק באנדרוגינוס לשאר נימולין אלא לענין שבת אלמא לשאר דינין שוין ונימול לשמונה עיי"ש:
והנה כמש"ל הטפת דם ברית דבחול רק מספיקא ולא כודאי כמו בגר מהול נדע ג"כ מערלתו אף דהוי בשבת וי"ל דבזה ע"כ מדמעטין בשבת גם בחול לא הוי רק משום ספיקא דמטעם הטפה הוי גם בשבת ודאי כמ"ש אבל באנדרוגינוס דמטעם ספק בלבד י"ל אין דוחה ודוקא בשבת ולא בחול:
והן זה ראיתי בס' אור זרוע הגדול הנדפס מחדש בהל' מילה סוף סי' צ"ט וז"ל ואפשר דמ"ד צריך ומ"ד א"צ כלל כולהו ס"ל ערלה כבושה היא ור' יוסף אליבא דתרוייהו קאמר ומאן דפטר משום דכיון שהעור דבוק שם כשאר הגוף אין שם ערלה ומאן דמחייב משום דרבי קרא (עיין שהביא מעיקרא שם הירושלמי הנ"ל) ובדרש דקרא פליגי אבל למ"ד צריך ואין מחללין ההוא ודאי מספקא לה אם ערלה כבושה היא שמא אין שם עור כלל ורבה נמי דאמר חיישינן לא מיתוקם בשום ענין כמ"ד מחללין ולמ"ד צריך מתוך הלשון דנקיט טפי הטפת דם ברית בגר שנתגייר מהול ונולד מהול משמע דמה זה בהטפת דם בעלמא אף זה בהטפת דם בעלמא ואעפ"י שלא נתקיים בו מצות פריעה למילה איתרבי ולא לפריעה זה כמה שנים הביאו לפני תינוק שהיה נולד בחתיכת מהול וכו' ואין לך אדם הבא לקרוע עור המכסה את ראש הגויה שלא היה מביאו לידי סכנה וכו' אמרתי להטיף דם בעלמא כעין סריטה מראש הגויה בחתיכת מילה שחותכין בראש הגויה דכדי הוא רב לסמוך עליו בשעת הדחק ופוק חזי מה עלתה ביה בר' אדא וכו' דעבר על דרב וכו' ושלום שמשון בן אברהם וכו' עכ"ל:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה