אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ וכו' ונר חנוכה שהניחולמעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר. והנה בגמ' כמובא בהמ"מ זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה תוך עשרה טפחים והשמיטו הרי"ף ורבינו ועי' בשלטי גבורים שכתב דבטעות נכתב ברי"ף במס' שבת וכ"כ בש"ך בחו"מ בסי' תי"ח ס"ק ה' משמו עיי"ש. אבל דעת הראשונים ז"ל כרבינא האומר זאת אומרת וכו' ועי' ברא"ש וכ"כ בשם ר"ח וברשב"א ובר"ן בשם ר"ח דלא שבקינן מאי דפשיטא לר"א משום מאי דמדחי בדילמא וכו' וכ"כ בשם הר"י ובב"י בשם סמ"ג וסמ"ק עי' בסי' תרע"א בטור ובשו"ע:
ונראה לענ"ד לומר מה שיש לומר מהסוגיא הנראה כדעת הרי"ף ורבינו:
וסוגית הגמ' במס' שבת כ"א ע"ב תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שטעון פשתן והיה עובר ברה"ר נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח החנוני את נרו מבחוץ חנוני חייב. ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאי ס"ד למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו ודילמא אי מטרחא ליה טובא אתי לאמנועי ממצוה א"ר כהנא וכו' נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי עיי"ש:
ובמס' ב"ק ס"ב ע"ב הסוגיא כמו כאן אלא בשנוי הלשון דשם איתא ש"מ מר"י דנר חנוכה מצוה וכו' גם איתא שם כיון דבמצוה עסיק כולי האי לא אטרחוהו רבנן וכו':
ובתוספתא איתא וחכמים אומרים בין זה ובין זה חייב כגון אלו מסככין על פתחי חנותיהם ברה"ר בחג אע"פ שיש להן רשות ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב עיי"ש וכן איתא בירושלמי במס' ב"ק שם ורבינו השמיט גם האי תוספתא והירושלמי ג"כ. ועי' ברשב"א שכתב דלאו בכל מוציא ברשות מצוה פוטר ר' יהודה שאילו עשה סוכה וכו' חייב כדאיתא בירושלמי ורק בנר חנוכה משום פרסומי ניסא אמר כן עיי"ש:
ובפני משה על הירושלמי הקשה על דבריו דהרי בתוספתא וירושלמי נראה להחכמים דפליגי דאמרי הכי דבסוכה חייב כמו בנר חנוכה אבל לר"י בשניהם פטור. ונראה דלרשב"א האי כגון וכו' דאיתא שם בתוספתא קאי לר"י דכו"ע מודו בזה ונראה לו כן מסברא דרק משום פרסומי ניסא פטור ובפני משה הקשה ע"ז דסוכה עדיפא דהוי מ"ע דאורייתא וכתב דלכן השמיט רבינו האי דסוכה משום דנדע מנר חנוכה דאם שם הוי פרסומי ניסא סוכה מ"ע דאורייתא ושניהם שקולין עיי"ש (ולכאורה יקשה דהו"ל לרבינו להביאו שלא נאמר מ"ע דאורייתא שאני וכמ"ש הוא ז"ל גופא שם):
ובס' מחזיק ברכה להברכי יוסף בסי' תרע"א תמה על הפוסקים שצריך למטה מעשרה כרבינא הרי רבינא אמר כן לר' יהודה דלא קיי"ל כוותיה אלא כת"ק וכתב דרבינו שכתב בפי"ד מהל' נזקי ממון דחנוני חייב משום שהיה לו לשמור וא"כ בזה פליגי וי"ל דכו"ע ס"ל דבעי למטה מעשרה ומשו"ה עמד על רבינו שכתב כן שם ואפ"ה ס"ל דלא בעי למטה מי' עיי"ש:
והנראה דתליא בנוסחות משונות במס' שבת אמר רבינא זאת אומרת וכו' נראה דאמר כן לכו"ע אבל במס' ב"ק איתא ש"מ מדר"י וכו' וא"כ לפי מה דאתיא במס' ב"ק דעיקרו להלכה בענין חנוכה נראה להרא"ש ושאר פוסקים דס"ל דקאי לכו"ע וכמ"ש במחזיק ברכה דפליגי בהאי אם נאמר דהיה לו לשמור:
אמנם יש להבין בטעם המחלוקת בזה דהנה רבינו בפי"ד מהל' נזקי ממון הי"ג החנוני חייב אף בדמי פשתן מפני שהניח נר מבחוץ ואפי' נר חנוכה היה לו לישב ולשמור עכ"ל ומדנקיט טעם הזה ולא אמר שהיה לו להניח למעלה מגמל ורוכבו דאיתא בגמ' נראה דגם הוא ס"ל דס"ד דגמ' הוי דכו"ע ס"ל כן כנראה במס' שבת הנ"ל דבעי למטה מעשרה אלא דפליגי אם צריך לישב ולשמור ואף למסקנא דדחי בגמ' מ"מ עכ"פ א"צ דוקא להניחו למעלה אם רוצה לשמור:
ועכ"פ יש להבין בטעם מחלוקת דר' יהודה וחכמים כיון דאפשר בשמירה וגם במצוה למה נפטור אותו ומ"ש מהאי דאיתא בחו"מ בסי' ת"ח סעיף ו' נפלה דליקה בביתו ונפל הגדר שלא מחמת הדליקה ועבר הדליקה בחצר אחרת אם היה יכול לגדור הגדר שנפל ולא גדרו חייב למה הדבר דומה לשורו שיצא והזיק שהיה לו לשמרו ולא שמרו עיי"ש והוא לשון רבינו ומקורו במס' ב"ק כ"ג ע"א עיי"ש. והנה לומר דכה"ג הוי ברשות מחמת מצוה יהיה בגדר נפלה הגדר מחמת דליקה דלא נראה כן דמ"מ לא יהיה ע"י המצוה יותר מברשותו ממש דעליו מוטל לשמרו:
והנראה לומר בזה לדעת ר"י בטעמו דחנוני חייב ברה"ר. דהנה לפמ"ש בתוס' במס' ב"ק דף כ"ג ע"א בד"ה ולחייבו ובדף כ"ז ע"ב בד"ה אמאי דהמזיק צריך לשמור ביותר שלא יזיק מהניזק שלא יוזק עיי"ש. וא"כ מהאי טעמא ברה"ר החנוני חייב אע"ג דהוי להלה ג"כ לשמור א"ע משום דהיזק יוצא ממנו ורק בחנותו שמור הוא ממנו. גם י"ל משו"ה חייב החנוני משום דאין לו רשות לתת נרו ברה"ר ולא היה להלה לאסיק אדעתו לשמור ממנו ולפ"ז נאמר לר"י בכה"ג דמצוה על בעל הגמל לאסיק אדעתיה דבימים אלו המצוה להיות הנר מבחוץ גם לא הטילו למי שהיזק יוצא ממנו לפי שעוסק במצוה להטריחו להניחו למעלה מגמל ורוכבו ומכ"ש שלא יהיה יושב ומשמר ולא הטילו בחיוב נזקין, והפקיעו החכמים רשות הרבים להיות רשותו אלא אף דהוי מצוה לא נתנו לו הרה"ר אלא בתנאי שישמור ויסיר הנר בעת כי יעבור הגמל ובלא עשה כן הוי ממילא שלא ברשות והוי כמו בנר שאינו של מצוה ולמפרע ביטול רשות שיש לו מהחכמים. ועי' ב"ק דף ל' מאי לאו רשות בי"ד לא רשות דמצוה וכו' וברש"י שם כלומר משום רשות בי"ד דמצוה מפטר אבל ברשות בי"ד דלאו מצוה חייב עכ"ל. ונראה דרבנן נתנו לו רשות ברה"ר משום מצוה:
ובמקום אחר כתבתי וכונתי לדעת הגדולה של אאמ"ו הגאון ז"ל בס' שערי תורה ח"ב דאף לדעת הסובר דאין ביד החכמים אלא להפקיר ולא להקנות עיין ברשב"א במס' גיטין בסוגיא דשמיטה והפקר בי"ד הפקר שם ברה"ר דהוי לכו"ע חלק בה די בהפקעת הרשות מכו"ע ונשאר חלקו בלבד והכל רשותו ולא של אחרים וא"צ הקנאה. וא"כ בכה"ג דידן הוי הנר כמו בחנותו גם אם יהיה כשותף וכרשות של שניהם ולא בהפקר מכו"ע י"ל כמ"ש דמשום מצוה הטילו השמירה על הניזוק אף דבעלמא כמ"ש בתוס' הנ"ל הטילו השמירה ממי שיוצא ממנו ההיזק על המזיק כן הדבר לר' יהודה אבל להחכמים לא עשו כן אלא בתנאי השמירה ולדעתם י"ל דלא הפקיעו כלל הרשות אלא יקיים המצוה ע"י השמירה מהיזק לאחרים ואף דאיתא בתוספתא ובירושלמי אע"פ שיש להן רשות וכו' דנראה דלרבנן הוי ברשות ואפ"ה חייב נראה דקאי על סוכה דבעי רשות שלא תהיה גזולה עי' בשו"ע או"ח בסי' תרל"ז ובמג"א ס"ק ג' עיי"ש ומסתברא ברה"ר של ישראלים דמחלי אהדדי דניחא ליה לקיים מצוה בממוניה אבל לא בהפסד ממון כמ"ש במרדכי במס' ב"מ בפ"ב ועי' באו"ח בסי' תל"ז ובהל' ציצית וסוכה ובכמה דוכתי בזה. וממילא בבא הפסד בטל הרשות למפרע ולא עשה מצות סוכה דלא הוי ברשות לא מהחכמים ולא מהרבים. ומובן דעת הרשב"א הנ"ל דגם ר"י מודה בזה אף דנר חנוכה דרבנן עיקרו הפרסומי ניסא דהוי רק מבחוץ אבל בסוכה דאפשר שלא ברה"ר אפי' לר"י לא הוי רשות דמצוה. וי"ל לפ"ז משו"ה פשיטא לרבינו ולא הביאו דהוי מכ"ש מנר חנוכה וכמ"ש ברשב"א דאפי' ר"י מודה בזה. וי"ל עוד להחכמים לא הצריכו להפקיע הרבנן הרשות משום דבלא"ה כל אדם נותן רשותו לחבירו לקיים המצוה דניח"ל וכו' אלא משום ההפסד ע"ז לא יחושו משום דאם יבוא הפסד יהיה חייב בתשלומין דהרי אפשר לו לישב ולשמור ולר"י ההפקעה משום טירחא. ומובן סוגית הגמ' דילמא כי אתי לאטרוחי וכו' כיון דעל כרחך משום טרחא בלבד פליגי וטעמא דר"י שלא להטריחו להיות יושב ומשמר וכיון דחש כולי האי לטרחא א"כ י"ל ג"כ דלא הוי מצוה כלל להניחו למטה מעשרה דלא רצו להטריחו להיות מניחו למעלה מגמל ורוכבו ובמס' שבת איתא כיון דבמצוה קעסיק כולי האי לא אטרחי ולא איכא משום אתי לאמנועי וכו' וי"ל כמ"ש דמשום מצוה הטילו השמירה על הניזק וכמ"ש. ולפמ"ש מובן היטב לישב דהוי מצוה למטה מעשרה לכו"ע ומחלוקתם רק לענין ממון וכדעת הרא"ש ושאר הראשונים מבלעדי הרי"ף ורבינו אף שרבינו בעצמו כתב הטעם שיהיה יושב ומשמר ויש לשום לב להבין בדעתם:
והנה י"ל עוד לפמ"ש במ"א במס' ברכות בסוגיא דאומנין קורין בראש הגג עיי"ש דנראה משם שאין לעשות המצוה מהמובחר אלא משלו ממש דרק המחויב מדאורייתא אין חל שעבוד הפועלים להבעלים לבטל מצוה דאורייתא אבל לעשות אותה מהמובחר אין ביד הפועלים לבטל שעבודם לבעה"ב. וא"כ כיון דמדינא ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודי אלא ממצוה מהמובחר שיהיה מבחוץ לא מסתבר שיפקיעו החכמים הרה"ר מכו"ע ויטילו החיוב על בעל הגמל לשמור חפציו ויפטרו המזיק מהשמירה וי"ל דבזה פליגי אם הטילו הטירחא עליו או על אחרים רבנן ס"ל על מהמובחר לא הפקיעו כלל וכמ"ש סוגיא דמס' ברכות מסכים לזה. אבל כ"ז לענין חיוב מ"מ לענין מצוה יקשה עודנו יקיים כן וישב לשמור:
ונראה לענ"ד ראיה מסוגית הגמ' לדעת הרי"ף ורבינו במס' ב"ק כ"ב מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש דר"י אמר אשו משום חציו ור"ל אמר משום ממונו ת"ש גמל טעון פשתן ועבר וכו' בעל הגמל חייב וכו' ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור בשלמא משום חציו חציו דגמל הוא אלא למ"ד משום ממונא האי אש לא ממונא דבעל גמל הוא וכו' עיי"ש וברש"י שם דאש ממונו של החנוני הוא עיי"ש:
ויש לעיין בנר חנוכה כמובא בשו"ע בסי' תרע"ז סעיף ד' המותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה בפ"ע שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו לבטלו עיי"ש. ומ"ש הצריך לשיעור לתרץ ממ"ש בסי' תרע"ב סעיף ב' דיכול לכבותה לאחר זמן וכו' דדוקא במותר בכשיעור הוקצה למצותו ועי' בטו"ז בסי' תרע"ב ס"ק א'. והנה זה נראה למאן דס"ל אסור לשמש לאורה דמאן דס"ל מותר לשמש לאורה לא יהיה עדיף אחרי המצוה מבשעתה. ולפ"ז כיון דאסור לשמש לאורה והוקצה ועומד רק למצוה ובגדר אסור בהנאה לו חוץ ממצותו וא"כ לזה שמן של חנוכה גם בעת שדולק מק"ו הוי כאינו שלו כמו כל איסורי הנאה אף דלענין קיום המצוה הוי שלו כמו בכל הוקצה למצותו במצוה כמו בהדס של מצוה עי' בסי' תרנ"ג ושם צריך לומר דהוי שלו דאל"כ אינו יוצא ועל כרחך משום דיש לו בו לקיים המצוה הוי לענין זה שלו. אמנם י"ל דוקא היכא דצריך שתהיה שלו כ"ז המצוה וא"כ לא הוקצה ומשוי לשלו ולא סלק נפשיה מיניה כמו בשאר איסורי הנאה אבל בנר חנוכה לאחר הדלקה א"צ שיהיה שלו רק לא גזול וא"כ כיון שאין לו שום הנאה ואינו יכול לשמש בו לא הוי בגדר שלו עוד דגם לקיום המצוה א"צ שתהיה שלו וא"כ לכאורה יהיה כמו שאר איסורי הנאה ולא יקרא נר ממונו והנה בתוס' שם בד"ה אשו דלא בעי ממונו ממש ואפי' של הפקר חייב וחולקין על רש"י אבל לדעת רש"י יש לעיין:
אמנם לכאורה יקשה גם לדעת התוס' גם למאן דאמר משום חציו לפ"ז דהנה כמ"ש לעיל ממאי דאיתא בחו"מ בסי' תי"ח ומקורו ממס' ב"ק כ"ג בנפלה דליקה בחצירו ונפל הגדר שלא מחמת הדליקה והיה אפשר לגדור ולא גדרו הוי כמו שלא נעל בפני שורו ויצא והזיק דחייב עיי"ש והנה אם נדמה לשורו הרי בשור עשה התורה לבעל השור לשומר על שורו שלא יבוא היזק לאחרים ממנו אפי' ברשותו עליו לשמרו שלא יצא לחוץ להזיק כיון שהוא ממונו עליו לשמרו שלא יבוא משלו היזק לאחרים ובעי לכו"ע בכה"ג ממונו דוקא. וא"כ בכה"ג דהוי רשותו משום מצוה לכתחילה למטה מעשרה ושאינו שלו כמ"ש משום הוקצה למצותו. אף דלרבנן להיות משמר אבל כיון דתחילת הדלקה ברשות ואין לדון רק על סופו שלא שמר וא"כ כמ"ש דלא הוי ממונו לא יהיה חייב ואפי' בשמירה ולא הוי בגדר שורו ולא שייך דלמפרע הוי ביטול רשות כמ"ש לעיל כיון דאין לחייב מתחילה מחציו דהוי מכוחו ועל סופו לא הוי בגדר שורו דבזה אף למאן דאמר משום חציו ס"ל דבעי ממונו ממש וא"כ למה מקשינן מבעל הגמל ולא מהחנוני שחייב לחכמים בנר חנוכה דקשיא לר"י ולר"ל ועל כרחך צריכין לומר דחכמים דפליגי על ר"י לא ס"ל כלל דמצותו למטה מעשרה וכיון דלא הוי בכלל מצוה היה לו להניחו למעלה מגמל ורוכבו ומדפשע בתחילת הנחתו הוי בכלל חציו אז (ולרש"י שפי' משום ממונו יקשה עכ"פ) ומזה כדעת הרי"ף ורבינו דעל כרחך החכמים לא סבירי להו דממצוה למטה מעשרה וכיון דקיי"ל כמוהם השמיטו דין דלמטה מעשרה מהלכה:
ויש לומר לפמ"ש דמחלוקת ר"י וחכמים בזה דאם מצוה למטה מעשרה רק שיהיה משמר ואפ"ה פטור כיון דלא הוי שלו ועל בעל הגמל לשמור ולא שייך סברת התוס' דמי שהדבר שלו להשגיח יותר מהניזק שהרי אינו שלו וחכמים י"ל דלא הוי מצוה למטה מעשרה וא"כ חייב משום חציו ולתוס' אפי' משום ממונו אלא די"ל דעל כרחך יוצא הדבר ממנו לכן השמירה עליו ביותר וכן נראה מדברי התוס':
אמנם דעת רש"י כדעת הסוברים דגם לרבנן הוי המצוה למטה מעשרה לפמ"ש במס' שבת כ"א ע"ב דאיתא נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וברש"י מבחוץ משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצירו שבתיהן היו פתוחין לחצר עכ"ל. ועי' ברשב"א שהקשה דא"כ למה לר"י פטור החנוני כיון שאין מצותו ברה"ר ואם בפתח חצירו הרי הוי רשות [מזיק] עיי"ש ועיין בס' יד דוד עיי"ש. ונראה דרש"י כתב כן מסוגיא דחנוני דלדעתו גם החכמים ס"ל דלמטה מעשרה המצוה רק לא ברה"ר משום דהוי רשות שאינו שלו ויכול לבוא לידי היזק לאחרים והמצוה רק ברשותו ולא ברשות שאינה שלו וכמ"ש בתוס' הנ"ל דמי שהדבר שלו עליו לשמור ביותר וביותר בשאינו ברשותו. וא"כ לחכמים על כרחך הפי' בברייתא מצותה בחוץ דהוי לכו"ע פי' בחצר וכמ"ש ברש"י. אבל אם נאמר דלחכמים אין מצותה למטה מעשרה הרי אפשר ברה"ר ולמעלה מגמל ורוכבו ועל כרחך למטה מעשרה בעי אבל לא ברה"ר אלא בחצר ולא ס"ל כדעת רבינו שאפשר לו לישב ולשמור ברה"ר אלא ברשות שלו אין רשאי או שלא הטריחו לישב ולשמור ברה"ר:
עוד שם ר"י אומר בנר חנוכה פטור וכו' יש לעיין דנראה דשניהם פטורין דאל"כ הוי לומר בעל הגמל חייב כמו שאמר מקודם. ויש להבין למה שניהם פטורין ויש מקום לומר מהאי דאיתא בב"ק ל' ע"א מאי לאו משום רשות בי"ד לא משום רשות מצוה וכו' וברש"י כלומר משום רשות בי"ד דמצוה מפטר אבל רשות בי"ד דלא מצוה חייב עכ"ל. ולכאורה ברשות מצוה אין לך אונס גדול מזה אף דקיי"ל אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד עי' בתוס' במס' ב"מ ס"פ האומנין דבאונס גמור פטור. ועי' בס' מחנה אפרים הל' נזקי ממון סי' ה' ומביא ראיה ממזיק אשתו בתשמיש המטה דאפי' מזיק ברשות חייב עיי"ש וא"כ י"ל דמשו"ה פטור ובזה פליגי ר' יהודה וחכמים אם באונס גמור פטור או חייב. אבל עכ"פ ניהי דאיהי פטור משום אונס מ"מ אין לחייב הבעל הגמל אלא לדעת רבינו הרי אפשר לו להיות יושב ומשמר וגם כיון דהוא פטור משום מאנסא הוי לבעל הגמל לאסיק אדעתו ולשמור בימי חנוכה דנר מצוי. וי"ל אף דפטרו החנוני בלא ישב לשמור שלא ימנע ממצוה מ"מ החיוב עליו אלא דלא חייבו בלא עשה כן משו"ה עכ"פ בעל הגמל פטור דסמך שהחנוני ישמור כראוי ומחויב לו. ויש לישב בזה דיקשה למה הביאו לעיל כ"ב למאן דאמר אשו משום ממונו האי דנר חנוכה ועי' בפנ"י ע"ז עיי"ש. אבל למ"ש י"ל דאם נאמר משום חציו שפיר י"ל דסמך בעל הגמל על החנוני אבל אם אשו משום ממונו וכמ"ש לעיל בנר חנוכה לא הוי ממונו ולא חל השמירה עליו כלל וא"כ למה בעל הגמל פטור וא"כ יקשה גם מנר חנוכה על מאן דאמר משום ממונו וכ"ז לדעת רש"י בפי' ממונו אבל ברש"י איתא דממונו של חנוני הוא עיי"ש הנה י"ל כמ"ש לולי דרש"י לא פי' כן:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה