דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה ו
כל השמנים וכל הפתילות כשירות לנר חנוכה ואע"פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה וכו'. והנה רבינו שפרט משאי' נמשכים וכו' אבל בכל השמנים נכלל ג"כ שמן שריפה וכמ"ש בפנ"י אף דלא שייך טעמא דאיתא בגמ' בשבת שמא יטה דלא שייך בחנוכה בחול מ"מ בשמן שריפה של ישראל דאסור בהנאה של כלוי אלא דתליא דלרב הונא דס"ל מותר לשמש לאורה ואיכא הנאת הגוף ולא שייך מצות לאו ליהנות ניתנו משו"ה אמר אין מדליקין בכל השמנים אף שמן שריפה אבל לדידן דאסור לשמש לאורה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו כיון דלא הוי הנאת הגוף עיי"ש. ומלשון רבינו אין להכריע ממה שפרט שאינן נמשכים בלבד דעל כרחך מסתבר כמ"ש בפנ"י ועיין בהגהות מל"מ בפ"ה מהל' אישות הל' א' דמצות לאו ליהנות בדיעבד אבל לכתחילה אסור מ"מ כנראה במל"מ בפ"ה מאיסורי מזבח הל' ט' שהביא דעת התוס' בפ' בתרא דחולין דבקרבנות לא שייך הנאה אולם דעת רבינו שם ה"ט כמ"ש במל"מ דאין להביא מנחות מאיסורי הנאה דהוי מצוה הבאה בעבירה עיי"ש וכתב דלא נתקדשו עיי"ש ועיין מ"ש בזה בפ"א מהל' שופר בענין מצות לאו ליהנות ניתנו עיי"ש:
ובירושלמי סוף מס' תרומות מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה אומרין דבי ר' ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה א"ר ניסא אנא לא אנא חכים לאבא אימא אמרה לי אבוך הוי אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה עכ"ל:
ובמל"מ בהל' תרומות בפ"ב הקשה דאם נאמר דהנאה של כלוי אסור מדאורייתא למה נתיר בשביל מצוה דרבנן ואם דנר חנוכה אסור לשמש להנאה וקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו א"כ יהיה מדינא מותר ולמה דוקא בשאין לו אחרות עיי"ש וי"ל דכמ"ש לעיל לחלק בין לכתחילה ודיעבד וא"כ כשאין לו אחרות הוי כדיעבד אבל ביש לו אף דלאו ליהנות ניתנו מ"מ לכתחילה אסור. ויש לומר בטעמא כמ"ש לעיל בפ"א מהל' שופר לצרף דעת הר"ן שכתב דלכן לאו ליהנות ניתנו דהוי גורם דהנאה לא הוי בשעת קיום המצוה וכתבתי לישב הסתירה מאיסורי הנאה בעלמא דגורם אסור דשם הנאה בשעת שעוסק באה על מה שיבוא לו אח"ז תועלת משא"כ במצוה כמ"ש ברש"י דלאו ליהנות ניתנו אלא לעול וא"כ כונתו לא הוי על שכר אח"ז וכמ"ש בר"ן במס' חולין בהנאה לא שייך פסיק רישא כשאי' מתכוין. ולפ"ז י"ל ביש לו ובלכתחילה חיישינן שמא יכוין על הנאה שאח"ז גם יש לומר דזה שמרויח ביש לו אחרת שהיה צריך להדליק באחרות דאסור בהנאה של שימוש לאורה וע"י שמדליק בהאיסורי הנאה ריוח והנאה מיד לו ולא אח"ז משא"כ כשאין לו אחרת וא"כ אינו מרויח כלל:
אמנם בבבלי לא מצינו לחלק בענין לאו ליהנות ניתנו בין יש לו דבר אחר או לא. ונראה דהבבלי ס"ל בכל גונא אמרינן לאו ליהנות ניתנו כיון דלא הוי הנאת הגוף ולא אמרינן דנהנה שהיה צריך לקיים המצוה בדבר אחר וכמ"ש בתוס' הנ"ל בקרבן לא שייך באיסורי הנאה לאו ליהנות אף דהיה צריך להביא אחר וי"ל מה"ט דעת רבינו בהל' איסורי מזבח שלא לומר לאו ליהנות בקרבן שמרויח דבר אחר:
ועי' בטורי אבן במס' ר"ה כ"ח שחקר לומר באית ליה שופר אחר לא מקרי הנאה כמו דאי' במס' סוכה באית ליה הושענה אחריתי לא מקרי מתקן ומדחה סברה זאת עיי"ש. ועי' מ"ש לעיל בפ"א מהל' שופר דרבוותא ס"ל דלא מקרי הנאה ביש לו וכתבתי מה שנראה לענ"ד לישב קושית הטורי אבן ע"ז עיי"ש. והנה בשופר ליכא ריוח ממון ביש לו שופר אחר משא"כ בשמן דבנר חנוכה אסור לשמש משא"כ בשמן אחר:
אמנם ר"ה דס"ל מותר לשמש לאורה ואמר כל השמנים ופתילות וכו' דמשמע גם שמן שריפה לפ"ז כיון דמותר לשמש אינו מרויח ביש אחרת לו וא"כ יקשה ממ"נ אם מיירי בלית ליה שמן אחר אפי' דנאמר בשמן שריפה לבבלי אפי' בלית ליה אסור לרב הונא. אבל למה לא ידליק בשמנים שאינן נמשכים אחרי הפתילות לא יגרע משעת הסכנה וכיו"ב אף דלא יוכל לקיימו כתיקנו מקיימין מה שאפשר וגם כמ"ש בפנ"י וכנראה מטו"ז דכביה לא שייך ואם מיירי באית ליה שמן אחר למה לא ידליק בשמן שריפה ולא ישמש לאורה ולא שייך שמרויח אחרת דהרי אם היה מדליק אחרת היה ג"כ מותר לשמש לאורה ונראה מזה כדעת הרז"ה שכתב דאף לר"ה דס"ל מותר לשמש לאורה מ"מ ס"ל דבעי נר אחר להכירא ועי' ברשב"א וברמב"ן שהשיג עליו ולמ"ש ראיה לדעתו ולדעתו י"ל דמיירי ביש לו דבשאינן נמשכים אסור ובשמן שריפה הוי כאין לו משום דצריך נר אחר להכירה או דומיא דמנורה ולא שייך לומר דנר ההתר יהיה של חנוכה דא"כ אין לו לשמש לאורה דבשמן שריפה אסור לשמש לאורה וא"כ הוי כאין לענין הנאה והוי כמו בשופר אף דאינו מרויח מ"מ צריך לכך ולדעת הסוברים דאף דלאו ליהנות ניתנו אסור לכתחילה: