דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה יא
יש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילול השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרין תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל ע"ה וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיו"ב האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם דקדק החכם ע"ע והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפי' למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות ע"ה וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. העריך לפנינו דרכי קידוש וחילול השם של אדם גדול, ומתנאי גדולתו "גדול בתורה מפורסם בחסידות" בתורה לא התנה שיהיה מפורסם רק בחסידות, כי לגדול בתורה ויודע ערכה וחוק ודת חרות על לבבו היא תרום לבבו לעשות גדולות לפני משורת הדין ואם אינו עושה ככה אף כי לא נודע ומפורסם לרבים הוא חילול השם לפניו ית"ש כמ"ש בהלכה הקודמת לחלק בין חילול השם, ובין חילול השם ברבים, רק במפורסם בתורתו הוא מחלל השם ברבים, אבל לחסיד מהרגשת לבבו בלבד ולפעמים מבלי ידיעתו מערך הדבר ומעלתה הן זה אם לא יעשה גדולות בכל דבר ודבר כאשר כאלה יפליאו לעשות בדבר אחד ולא בדבר אחר אין זה חילול השם לפני ה' יתברך רק אם הוא מפורסם בחסידותו אז הוא חילול השם לרבים, ובאיש כזה נהפוך הוא כי לרבים חילול השם ולא בינו ולפניו יתעלה מאשר הוא בגדול בתורה, ואיש כזה ידקדק ביותר במו"מ גם בהלקחו לביתו באכילה ושתיה לידע עם מי הוא מיסב, בשחוק לא ירבה, ודבריו עם בני אדם, ולא יהיה בעל קטטה וכעס, כי לפעמים הכעס נחוץ כמ"ש בהל' דעות רק לא יהיה לקטטה.
ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה ועטוף בציצית מוכתר בתפילין. הנה אמר עטוף בציצית ממעלת האדם גדול ועי' מנחות דף מ"א ע"א ענשיתו אעשה וכו' דנראה דלכל אדם נאמר ועיין בתוס' ישנים שבת ל"ז ע"ב בד"ה בעין שכתבו שיש להביא א"ע לידי חיוב ומביא ראיה ממה שביקש משה להכנס לא"י עיי"ש ומזה נדע רק לגדולים בלבד, וכיו"ב מצינו מה בין דורות הראשונים במס' ברכות עיי"ש, ומצינו בכמה דוכתי שמחויב להביא א"ע לידי חיוב לא לגדולים בלבד ואולי מ"ש ולא יראה וכו' שלא יהיה מכוסים שלא יחשדו אותו שאין לו ציצית ולשאינם גדולים לא חשו למראית עין על עשה שאינה מוטלת עליו רק לקבל על עצמו.
עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוין למעשים וכו'. לא כי יעשה למען הכבוד להתקלס בו כי נאמר מקודם כי רק העושה לא למען הכבוד מקדש השם, רק דעתו כמ"ש רז"ל וסוף הכבוד לבוא כי כבודו לתכלית גדול למען ילמדו ויתאוו למעשיו אבל יעשה כמ"ש רז"ל למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא כי הוא ילמוד מאהבה ולא ע"מ שיקראני רבי כמ"ש רבותינו ז"ל, אבל סוף הכבוד לבוא. ואחרים ילכו לאורו.