אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ה · הלכה ז

הלכה ו

ומנין שאפי' במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלשה עבירות אלו שנאמר ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפי' הוא נוטל את נפשך, והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. ועי' בכ"מ ה"ה ובלח"מ שם ביחדוהו בכה"ג דהלכה ה' הנ"ל דלא שייך מאי חזית דדמא וכו' מנ"ל דאף בכה"ג דאם לא נהרוג כולכם ויחדו לאחד דלא שייך סברה זאת ובכ"מ כתב דבהלמ"מ נדע בלי סברה והקשה בלח"מ דלמה הביא רבינו הסברה דאין מספקת לפ"ז עיי"ש.
ולענ"ד נראה דהכל בכלל הסברה דמאי חזית וכו' דהנה במס' יומא פ"ה ע"ב ילפינן ג"כ מוחי בהם דדוחה שבת בחולה עיי"ש, וכן איתא בירושלמי השואל הרי זה שופך דמים, והנה יש לפרש הוחי בהם בב' אופנים אם שהתורה חסה על איבוד נפש מישראל, או שפי' שהתורה חסה שלא יהיה מאבד נפשו, כי מי שאינו מציל א"ע ממיתה ואפשר לו מאבד נפשו וכמו שאסור להרוג אחרים ושופך דמים באפשר להצילו ואינו מצילו וכמו כן על עצמו ומקרא נאמר את דמכם לנפשכם וכו' ובכלל וחי וכו' שלא יהיה מאבד נפשו ונפק"מ דמצד שלא יהיה איבוד בכה"ג דונהרוג כולכם ממ"נ יש איבוד, אבל מצד שלא יהיה מאבד אף בכה"ג כמו שאינו רשאי לאבד נפשו ומחויב להציל א"ע ואל"כ הוי בכלל מאבד נפשו כמו כן אינו רשאי לעשות כן בשל חבירו דמאבד נפש חבירו ומאי חזית דדמא וכו' ומטעם זה אף בנהרוג כולם מ"מ אינו רשאי להציל א"ע בכך דמ"מ מאבד נפש מישראל והתורה חסה שלא יהיה איש מישראל מאבד נפש ישראל אחר כמו שלא יהיה מאבד נפשו, וא"כ כמ"ש גם מטעם מאי חזית דדמא דידך וכו' אין רשאי להציל א"ע אף באמרו ואם לאו נהרוג כולכם, ונאמר דהנה מוחי בהם נלמד דאפי' בספק וברוב בפ"נ לא אזלינן בתר רובא מה"ט דוחי וכו' ונראה אף דברוב פעמים ימות בלא"ה וא"כ לא הוי איבוד נפש אבל הוא אינו רשאי לאבד נפשו כי בלא שיעשה בהצלתו ימות מצד עצמו וא"כ הרי נלמד מוחי בהם וכו' לאו מטעם שלא יהיה איבוד רק שלא יהיה מאבד נפש וכמ"ש, ועי' בשיטה מקובצת בספ"ק דמס' כתובות שכתב דלהחיותו אף רב ס"ל אין הולכין בפ"נ בתר רובא רק לפרנסו פליגי עיי"ש.
ועי' בס' יד המלך שמתמה שלא הביא הרמב"ם דבשאר עבירות צריך למסור כל ממונו ולא יעבור עיי"ש. והנה זה דבשאר עבירות צריך למסור כל ממונו עי' ברשב"א במס' ב"ק דף ט' ע"ב בשם הראב"ד ומובא באו"ח בסי' תרנ"ו עיי"ש, ויש לעיין מנ"ל לר' אליעזר דדריש בכל מאודך בע"ז משום דיש לך דממונו חביב עליו מגופו ומנ"ל בשאר עבירות כן, ונראה דאם לאו וחי בהם וכו' היינו נאמר בכל עבירות יהרג ואל יעבור ולענין ממון דלית לנו רבוי לעבור דדוקא ולא ימות וכו' וא"כ ממילא ימסור ממונו ולא יעבור, ואף למ"ש בתוס' במס' סנהדרין ע"ד דמשו"ה צריכין וחי וכו' דלא נלמד מג"ע וש"ד לשאר עבירות, עם כל זה לא נאמר כיון דידעינן מוחי וכו' לחלק בין ג' עבירות אלו לשאר עבירות נשאר בלי למוד מג"ע וכו' דזה אינו דלענין ממונו לית לנו סברא לפטרו רק לענין לפטרו ממיתה דאיכא את דמכם וכו' ומוטב שיחלל שבת אחת וכו' דלא שייך בממון וכיון דלית לן רבוי לפטרו מחויב למסור ממונו, אלא דיקשה עוד למה לר' אליעזר בע"ז בכל מאודך וכו' כיון דמוחי וכו' לא נדע רק ממיתה ועל כרחך כמו שאמר דס"ד דניזל בתר החביב לאדם וא"כ אכתי יקשה מנ"ל בשאר עבירות, וי"ל כמ"ש בתוס' דס"ד ללמוד עבירות הג' אלו צריך וחי וכו' וא"כ בשאר עבירות לענין ממון דליכא וחי וכו' לא נדע לימודא לפטרו וא"כ לפ"ז בכל ממונו בלתי מפורש ונלמד רק דלא נמעט מוחי וכו' ולא שימות בהם שהביא הרמב"ם ולא צריך להביא שמחויב למסור ממונו דאין מקום לפטרו.
ועי' בס' מוצל מאש סי' מ"ה בענין שבועה מ"ש שם עיי"ש, אלא דצ"ע למ"ש לעיל מנ"ל במצות עשה רק בשליש דל"ל קרא ולמודא ע"ז, ועי' בר"ן בפ"ג דמס' סוכה שכתב דעוני כמיתה אם יתן כל ממונו עיי"ש, וצ"ע לחלק למה בל"ת לא אמרינן כן ועי' בחידושי הר"ן סנהדרין ס"ג ע"ב בד"ה אסור שאין דוחין מצוה דרבנן בשביל ממון עיי"ש, ועי' ביצה דף כ"א ע"א לא יצא שכרכם וכו' עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה